כשהבת שלך לובשת בגד מחריד
עם הפרידה מתלבושת בית הספר, נכנסנו לטריטוריה אופנתית חדשה, שהכללים בה הרבה פחות ברורים. יחסים בין אמהות ובנות הם דבר מורכב, ונשאלת השאלה - האם להעיר להן על הלבוש, השיער או כל סממן חיצוני אחר, או לתת להן חופש מוחלט לקבל החלטות על עצמן?
עוד לא נרגענו מהמאבק המתוקשר על בגדי הבנות בבתי הספר והנה אנחנו בחופש הגדול. למי שהספיקה לשכוח, מחאת המכנסונים הייתה על הזכות לכבוד וביטוי עצמי, ושללה לגיטמציה למדוד מכנסי בנות, ורק בנות, בכניסה לבתי הספר. זאת הייתה מחאה נגד ביקורת משפילה על הגוף הנשי.
עם הפרידה מתלבושת בית הספר, נכנסנו לטריטוריה אופנתית חדשה, שהכללים בה הרבה פחות ברורים. הקונספט של "בגדי חופש גדול" טומן בחובו את גרעין הפחד שלנו האימהות, והורים בכלל: החופש של הילדים שלנו. תקופה ארוכה נטולת מסגרות, גבולות ברורים או זמנים חד משמעיים. השגרה המשפחתית משתנה ואינטנסיבית יותר. החופש הגדול מציף בפנינו את רעיון החופש המהותי של הבנות שלנו להתנסות ולהחליט מה הסטייל שלהן, לא רק בארון הבגדים אלא גם בחייהן.
ערכים ותפיסות עולם
הדיאלוג בין הורים לילדים על לבוש מסתיר מאחוריו דיאלוג מורכב יותר על ערכים ותפיסות עולם. זה מורכב וסבוך בעיקר בין אימהות לבנות, שהקשר ביניהן מבוסס על היותן נשים, שאחת מהן היא הבוגרת, המודל לנשיות. במרחב המשותף הזה אין בחירה שהיא נטרלית, כי הקשר הקרוב והראשוני בין אימהות לבנות מתבטא ביחס שלנו למראה וללבוש של האחרת.
"בקיץ הקודם הבת שלי הסתובבה כל הקיץ בפיג'מה", סיפרה לי אם לבת 14. "זה היה נורא! לא הצלחתי לשכנע אותה להתלבש, גם לא כשיצאה מהבית. השיא היה לפני אירוע משפחתי. הייתי צריכה ממש לצרוח עליה ולאיים כדי שתתלבש".
קראו עוד:
הורים למתבגרים? 10 עצות שיעזרו לכם להתמודד
מה ההורים לא מבינים על הזהות המינית של המתבגרים?
החלק של ההורים בביטחון העצמי של הילדים
אם אחרת לבת 13 סיפרה, שבזמן שהסתגרה עם חברותיה בחדר, הן החליטו על תספורת משותפת. היא חזרה לאחר שעתיים ומצאה את הבת עם שיער צבוע ופס סגול: "חברה שלה גילחה לעצמה פס בראש, אז אני מבינה שהיה יכול להיות יותר גרוע".
מה שאימהות פחות זוכרות זה שגם לבנות יש מצבור של ביקורת אופנתית עליהן. בנות מודעות מאוד לסגנון הלבוש של האם ולגוף שלה, ורבות מהן לא רואות באם כתובת לעצות סטיילינג. הבנות שלנו רוצות אותנו נוכחות ונעלמות, מעורבות אך לא מתערבות. ובעיקר הן מחפשות את האישור והפרגון שלנו לסטייל בו הן בוחרות, בעקבות חברותיהן.
הבנות קולטות את המסרים
הדילמה האימהית חוזרת על עצמה בכל דור ובכל קיץ מחדש. מצד אחד, כמו בימים הקדומים בהם הלבישה את הבת, האֵם מרגישה שעליה ללמד אותה כיצד להיראות, להתלבש, וברמה העמוקה יותר - כיצד להשתלב כאישה בעולם. מצד שני, אימהות רוצות לאפשר לבנותיהן חופש וביטוי עצמי ולחזק אותן בנקודות שהן עצמן חוו בהן קושי לאורך חייהן. כשהבת עומדת לבושה בבגד בו האם מגדירה בסתר ליבה כ"מחריד" ושואלת בשיא הטבעיות: "אמא, איך זה?", חוסר האונים רב.
אי אפשר לברוח מזה. הבנות קולטות את המסרים והתחושות שלנו, גם אם לא נבטא אותם במילים. המבט שלנו על הגוף שלהן וגם דימוי הגוף שלנו וסגנון הלבוש שלנו, הם נקודת התייחסות עבורן לחיוב ולשלילה. אז מה לעשות כשהחופש הגדול מעמיד אותנו בפני תאונות סטיילינג?
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
התשובה מחזירה אותנו למסקנות מחאת המכנסונים. אף אחד לא מכחיש את היתרונות בקוד לבוש, אבל לא במחיר דיכוי וכפייה. בין כה וכה, ניסיונות של אימהות לשלוט בלבוש בנותיהן פוגשים התנגדות פעילה או החלפת בגדים סמויה מחוץ לבית.
בתוך השיח שבו אימהות מנסות למשוך לכיוון שלהן, והבנות מושכות לכיוון שלהן, צריך לפעמים להשלים עם חוסר ההסכמה. אימהות ובנות דומות וגם שונות, והציפייה שנתלבש לפי טעמה של האחרת מובילה למאבק בטוח.
כאשר יש אינטימיות ביחסים, אפשר לשקף זו לזו שבחירת הלבוש אינה יפה לטעמי, אך אני מקבלת את העובדה שזוהי בחירתך (ומתפללת חרש בלבי, שתבחרי אחרת בפעם הבאה). בדרך זו, אנחנו האימהות לא רק מאפשרות את החופש הגדול של הבת להתנסות ולהיות, אלא גם את החופש שלנו להיות אנחנו בתוך מערכת היחסים הזו, שהיא לנצח.
הכותבת היא עובדת סוציאלית קלינית, מרצה וחוקרת את הפסיכולוגיה של הלבוש ומחברת הספר: "סטיילינג תרפי - להתלבש כמו האישה שאת רוצה להיות"
לפנייה לכתב/ת 
