האב יגורש לטורקיה, האם לפיליפינים. והילד?
עובדים זרים שהכירו בישראל והביאו ילד לעולם עומדים בפני גירוש. בתום סאגה משפטית עגומה נקבע מי מהם ייקח את הילד למדינתו
בית המשפט המחוזי בתל אביב הכריע לאחרונה
בתיק שהוגדר על ידי השופטים "משפט שלמה קורע לב", שבו מעורבים בני זוג - פועל זר מטורקיה ועובדת סיעוד מהפיליפינים – ששניהם עומדים להיות מגורשים מישראל, וכל אחד מהם רצה לקחת את בנם המשותף למדינת המוצא שלו: הרכב השופטים דחה את ערעורו של האב על פסיקת בית המשפט למשפחה, שקבע שהילד יעבור עם אמו לפיליפינים.
במצב זה עלתה השאלה מה יעלה בגורלו של הילד. האב טען כי טורקיה מדינה מפותחת, בעוד שבפיליפינים הוא ייאלץ לגדול בתנאי מצוקה ומחסור. כמו כן, לדבריו, כי יש לו שם בני משפחה שיעזרו בגידול הילד. מנגד טענה האם שבפיליפינים היא יכולה להתגורר בבית אמה, שתעזור לה בגידול הילד.
מדובר באב מוסלמי אזרח טורקיה (שם הוא נשוי לאישה אחרת), שהגיע בשנת 2000 לעבוד בישראל בענף הבנייה. האם, נוצרייה ואזרחית הפיליפינים, הגיעה לישראל ב-2004 לעבודה בסיעוד. השניים הביאו לעולם ילד שאותו הם מגדלים יחד באהבה ובמסירות. ניסיונותיהם להסדיר את מעמדם החוקי בישראל לא צלחו, ונפסק כי עליהם לעזוב את הארץ. אלא שכל אחד מהם מסרב להגר למולדתו של השני.
דיני משפחה
תבע מאשתו פיצויים על "בגידה" - ונדחה
עו"ד יהודה שוורץ | פסקדין
לקראת הגירושים תבע הבעל 460 אלף שקל בין השאר בגין עלות החוקר הפרטי ששכר. אבל בית הדין הרבני קבע שעילה כזו לא מוכרת לדין העברי או האזרחי
עובדים סוציאליים שהתבקשו לבדוק את המקרה המליצו להכריע לטובת האם, בהיותה המטפלת העיקרית שלו, תוך שמירה על קשר עם אביו באמצעות טלפון, אינטרנט, ונסיעה של האב לביקורים.
ב-2015, כאשר הילד היה בן 5, פסק בית המשפט כי טובתו היא להיות עם אמו, וציין כי אמנם האם סיפרה בכנות שהיא תתגורר בבית עני ודל, אולם לעומת זאת בטורקיה מצבו של האב לוט בערפל. בין היתר צוין כי האב לא הציג מסמכים על מצבו הכלכלי, וכי בשלב מסוים התגלה שמשפחתו כלל לא יודעת על קיומו של הבן.
במהלך הדיונים בערעור מונתה פקידת סעד ואף אפוטרופא לדין, אשר ליוו את המשפחה ושוחחו עם ההורים ועם הבן, שתואר כילד חכם ורגיש הקשור לשני הוריו. הפעם, מסיבות כלכליות ואחרות, ולאור העובדה שכיום משפחתו של האב מודעת לילד, המליצו שירותי הרווחה כי מבין החלופות, עדיפה האפשרות שהילד יהגר עם אביו לטורקיה.
השופט שנלר שוכנע שיש לקבל את עמדה זו. לעומת זאת, השופט ורדי והשופטת רביד סברו שגם כיום, כשהילד אינו בגיל "חזקת הגיל הרך", יש לתת משקל לכך שכולם מסכימים שהאם היא המטפלת העיקרית בצרכיו השוטפים. השופט ורדי הוסיף כי לטעמו הפער בין רמת החיים הכלכלית בין שתי המדינות אינו צריך להשפיע, לעומת השיקול של הטיפול בילד, טיפוח אישיותו וחוסנו הנפשי.
בתוך כך האם ציינה: "אני לא יכולה לגור בלי הבן שלי, הוא החיים שלי, אבל אני לא רוצה לנסוע לטורקיה". השופט ורדי כתב כי הדברים מדברים בעד עצמם וכי לטעמו ניתוק בין האם לבנה יגרום למשבר חמור בקרב שניהם.
שלושת השופטים פנו למדינה "בדרגים הגבוהים ביותר", בבקשה לשקול ולבחון שוב האם אפשר באופן חריג למצוא פתרון הומני בארץ.
- לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
- הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
- ב"כ המערער: עו"ד אורן ברקן
- ב"כ המשיבה: עו"ד מיכאל גבור
- עו"ד ורדה חקלאי עוסקת בדיני משפחה
- הכותבת לא ייצגה בתיק
- ynet הוא שותף באתר פסקדין
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
