האתלטים שיקפיצו את העולם בטוקיו 2020
אוסיין בולט כבר לא כאן, והקרב על הירושה חם מתמיד. מהכוכבים הבאים של הריצות הקצרות, דרך הוויקינג שמדהים את כל אפריקה ועד למלך הגדול של מלכת הספורט. אבינעם פורת על המגמות באתלטיקה העולמית לקראת האולימפיאדה. שנה לטוקיו 2020, פרויקט מיוחד
עם כל הכבוד לענפים האחרים, ויש הרבה כבוד, מלכת האולימפיאדה הייתה, נשארה ותהיה, האתלטיקה. גם בטוקיו יהיו יציעי אצטדיון האתלטיקה עמוסים ביותר, בחלק מהימים צפויה תפוסה מלאה לאורך כל היום, בבוקר (בעיקר תחרויות מוקדמות) ובערב. ובאופן מסורתי התחרויות יוצאות לדרך בחלק השני של האולימפיאדה.
טוקיו, טייק 2: היפנים מתכננים להדהים את העולם
בשלוש האולימפיאדות האחרונות היה מלך בלתי מעורער למלכה. סופרמן, מישהו עם משהו שלא הכרנו, שהכותרות התחרו בסופרלטיבים אודותיו. "אדם מעולם אחר", זו הייתה הכותרת שתמצתה את מעלליו של היצור הג'מייקני אוסיין בולט. האיש עם התעלולים המצחיקים לפני הקרב, זה שהטביע חותם על טבלת שיאי העולם ב-100 מטר, 200 מטר ו-4X100 מטר שליחים. רבים סבורים כי יעברו עוד שנים עד שמישהו יתקרב למידותיו, במיוחד ל-9.58 שניות הפנומנלי שלו ב-100 מ'. כל מקצוע זהב, אין צבע אחר.
אבל מה לעשות, כמו ששר אחד מטובי האמנים שלנו, מאיר אריאל – "העגלה נוסעת אין עצור", כל אחד בזמנו. האם לא תהיה אתלטיקה בלי המלך? לא רק שתהיה, היא כבר נמצאת כאן ועכשיו. למרות שהאתלטיקה ענף אישי, אין אלא להשוות את המציאות לנעשה בכדורגל: אמנם עדיין אין כוכב-על, אבל ישנה עבודה מעולה של ממשיכים אדירים. במרכז עונת האתלטיקה, בקיץ, כמעט אין שבוע שבו אנו לא משפשפים את העיניים למראה מישהו שלא הכרנו – והוא מפציץ. דניאל וויליאמס, הג'מייקנית הכמעט אלמונית עד סוף השבוע האחרון, קבעה את הזמן השביעי בהיסטוריה ב-100 מטר משוכות, 12.32 שניות, שהופך אותה לאחת המועמדות הגדולות לזהב במקצוע שלה.
עד טוקיו יהיו, בצורה כה טבעית, התרחשויות רבות. אליפות העולם המסקרנת בדוחא, קטאר, בסוף חודש ספטמבר, תחרויות ליגת היהלום התופסות תאוצת רייטינג וכישרונות גדולים שמתבשלים בזה הרגע יזינו את החומרים הדרושים. שנה באתלטיקה היא המון זמן ומעט זמן, כל אחד ומטרותיו.
קרבות ירושה
ושוב, אי אפשר לפתוח בלי המרדף אחרי בולט. ויש חתיכת מרדף. כל תוצאה כמו ה-19.50 שניות ב-200 מטר של נואה ליילס (הרביעית בהיסטוריה) או ה-19.70 שניות של בן ארצו מייקל נורמן, שכבר הספיק לקבוע גם 43.45 שניות ב-400 מטר (גם כן התוצאה הרביעית בהיסטוריה), הניגרי המדהים דיוויין אודודורו שהשיג 19.76 שניות (ב-200 מטר כמובן). המשותף לכל החבר'ה האלה, שהם עדיין לא חגגו 23, ואתם יכולים בהחלט לתאר לעצמכם את הפוטנציאל שלהם.
גם אם השיאים של בולט לא יישברו (ה-9.58 שניות ב-100 מטר אינו בר-שבירה, אלא קרה בהתפוצצות קוסמית בברלין בלילה אחד לפני כעשר שנים) – קרבות נהדרים יהיו גם יהיו. כריסטיאן קולמן מארה"ב, עוד עיפרון מחודד בקלמר של הדוד סם, יכול בהחלט לרדת קרוב ל-9.7 שניות. בימינו, החיים נמשכים גם בגילאים המאוחרים, ובגיל 37 בחר ג'סטין גאטלין לוותר על מקומו בדיור המוגן ובמקום זאת הנחיל לבולט הפסד ראשון בהופעת הפרידה שלו בקריירה. גם השנה כבר קבע 9.87 שניות ואחר כך אפילו ניצח את ליילס, שפער השנים ביניהם עומד על 15 שנים.
המלך של המלכה, המנצח הכמעט קבוע של הקרב-10, האמריקני המופלא אשטון איטון פרש, ובהיעדרו ציפו לוואקום. הצחקתם את קווין מאייר הצרפתי, שהחל את הקריירה הבינלאומית בניצחון באליפות העולם לקדטים באיטליה ב-2009, לצד ישראלי בשם דימה קרויטר, אלוף הקפיצה לגובה באותו אירוע – והוא באמת הגיע הכי גבוה. מאייר, בהפרש גדול, 9,126 נקודות, כבר פינה את איטון (9,039) מטבלת שיאי העולם. האמריקני יתנחם במדליות הרבות שזכה בזמנו ובחברות בהיכל התהילה של האתלטיקה והמשחקים האולימפים.
מדברים על כך שהעולם הפך כפר גלובלי, שבו רבים מהגרים ממדינה למדינה, דבר שגרם לשינוי סדרי-עולם גם באתלטיקה. רצים שחומי עור מציפים את אירופה והופכים אלופיה. התופעה הזו באתלטיקה צומצמה עם הגבלת זמן הצינון במעבר ממדינה למדינה, כמו שקרה עם סלמוויט באיולין-טפרי שלנו, שעדיין לא תורשה לייצג את ישראל בדוחא, בעוד באולימפיאדה היא כבר תוכל להופיע.
הוויקינגים באים
אבל יש שינוי בולט עוד יותר בתפיסת והצגת יכולות של אתלטים בעל רקע בלתי צפוי. בעשרות השנים האחרונות היה ברור כי הריצות הארוכות שייכות לארצות אפריקה, למעט חריגות תקניות קטנות. והנה הופיעה שלישיית אחים מנורבגיה מהעיר סנדנס (72 אלף תושבים), שמוכיחה כי גם האדם הלבן יכול לרוץ, ועוד איך. הצעיר בין האחים המופלאים לבית אינגבריגטסן, יקוב (עדיין לא בן 19), מוציא את המיץ לאפריקאים הבכירים בתחרות ליגת היהלום. קיים סיכוי לא קטן שבשנים הבאות מלך הריצות יהיה דווקא ויקינג מנורבגיה, בטח אם יקוב המוכשר ימשיך לתסכל את האפריקאים. תארו לעצמכם: נורבגיה – מעצמת הריצות הארוכות.
נורבגיה מיוצגת כהלכה גם בפרויקט אחר של תקומת מקצועות, שנדמה היה כי מתו לפני שנים ארוכות. אחד מהם הוא 400 מטר משוכות, שבו השיא של קווין יאנג מארה"ב, 46.72 שניות, עדיין קיים כבר 27 שנים. בשנתיים האחרונות צצו שלושה שמשמיעים קולות מהדהדים בדבר שאיפותיהם לרשום את שמם על השיא. אחד מהם הוא עבדולרחמן סמבה מקטאר, בעל התוצאה השנייה בהיסטוריה (46.98 שניות), השני הוא ריי בנג'מין מארה"ב שקבע 47.02 שניות והשלישי, והנה הגענו לנורבגיה, הוא קרסטן ורהולם, שהציב בסופ"ש שיא אירופי במקצוע, 47.12 שניות. איזה מתח לקראת דוחא.
ברשימת העילויים החדשים מזדקר (גבוה מעל המוט) שמו של ארמנדס דופלנטיס השבדי-אמריקני (מייצג את שבדיה), שכבר בגיל 18 קבע שיא עולם נהדר לנוער בקפיצה במוט, 6.05 מטר. העונה השיג 6.00 מטר ואם יש מישהו שמסוגל לאיים על שיא העולם המדהים של הצרפתי רנו לאבילני, 6.16 מטר, זהו דופלנטיס. רק צריך להמתין בסבלנות ובהבנה. כדאי לעקוב גם אחרי מיגל אצ'בריה מקובה (בן 20 בלבד), שכבר חימם מנועים בקפיצה למרחק וקפץ, עם רוח מעל למותר, מעבר ל-8.90 מטר. האם הוא צריך להדאיג את השיאן מייק פאוול מארה"ב, שקבע לפני 28 שנים שיא עולם (מכל המקומות דווקא בטוקיו) באליפות העולם – 8.95 מטר?
גם בין הנשים התמונה דומה. מול דאבליסטית הספרינטים מריו 2016 הג'מייקנית איליין תומפסון, אלופת אירופה המוכשרת דינה אשר-סמית הבריטית והאחרות, ניצבת בוטחת בעצמה, שלי-אן פרייזר-פרייס מג'מייקה בשנתה ה-33 ו-11 שנים לאחר זכייתה בזהב הראשון שלה באולימפיאדת בייג'ינג 2008. קטנת הקומה, 1.52 מטר בלבד, היחידה בעולם שסוגרת חמישה צעדים בשנייה, עדיין מובילה במשותף עם תומפסון את דירוג רצות ה-100 מטר לשנה הזו עם 10.73 שניות. פרייזר-פרייס היא גאטלין של הנשים, אפילו שמפרידות ביניהם ארבע שנות חיים.
בלי סודות
בין הגברים יש שורת שיאים שלא מיועדים לשבירה, מזכרת מהתקופה בה בדיקות הסמים הקפדניות לא היו קיימות. מדובר בעיקר במקצועות הזריקה וההדיפה, אבל לא רק בהם. אצל הנשים הותירו מספר אתלטים שיאים שישאירו אותם בתודעה. קודם כל, תוצאותיה של פלו-ג'ו, הלא היא פלורנס גריפית'-ג'וינר מארה"ב, שהשיגה שיאי עולם מכוכב אחר, 10.49 שניות ב-100 מטר ו-21.34 שניות ב-200 מטר.
דומה כי סודות השיאים נלקחו עמה לקבר במותה בגיל 39, כשבמקביל גם גיסתה, שתזכה לחיים ארוכים, ג'קי ג'וינר-קרסי, השיגה שיא בלתי הגיוני בקרב-7, 7,291 נקודות, שמחזיק מעמד (בינתיים) כבר יותר מ-30 שנה. לדורות הנוכחיים אין סיכוי, אלא אם תקום גאונה שתתקרב אליו.
כמובן שמקצועות הזריקה וההדיפה של הארצות מעבר למסך הברזל בזמנו משמרות את השיאים, כמו את גופתו של סטאלין שנחנטה במאוזוליאום במוסקבה לפני הוצאתה משם ב-1961, ומעט מאוד מאמינים בטוהר השיאים.
ובקטע הזה, אנחנו עוברים לנושא האחרון. רוסיה. מישהו היה מאמין באמת שהמעצמה האדירה תושעה מאתלטיקה זו השנה הרביעית בגלל מעבדות לבדיקת סמים בלתי מהימנות שאנשים מבפנים הגדירו כ"הונאה"? אפילו השליט הכל-יכול ולדימיר פוטין, מהמנהיגים המנהלים את העולם, לא הצליח למנוע את חרפת סילוק רוסיה ממשפחת האתלטיקה. כמה עוד יימשך סיפור התרמית הזו.
והעיקר, לפחות כך נראה, שאנו בדרך לעולם שבו יהיה קשה להשתמש בסמים בלי שיתגלו. איזה שינוי לעומת עבר אפל. עכשיו נותר רק לספור לאחור ולקוות שהאתלטיקה בטוקיו 2020 תהיה הכי טובה וטהורה שאפשר.
לפנייה לכתב/ת 
