הכירו את צפריר, זן חדש של תמר בישראל

מדי שנה, לקראת חגי תשרי, מתמלאים עצי הדקל באשכולות כבדים של תמרים - חלקם אדומים, חלקם כתומים, ויש גם תמרים צהובים וירוקים. נראה כי הם היו כאן מאז ומתמיד, חלק משבעת המינים הקדומים של ארץ ישראל.

ואכן, זרעי התמר הראשונים, התגלו בארץ לפני 4000 שנה במהלך חפירות ארכיאולוגיות. עוד התברר כי מרבית עצי התמר הושמדו במאה ה-14, עם כיבוש הארץ בידי הממלוכים, והחל משנות ה-30 של מאה זו, הובאו הנה זנים משובחים מארצות שונות (בעיקר ארצות ערב) וזרעי התמר נזרעו מחדש.

עוד כתבות בערוץ האוכל:

• מה נאכל בערב ראש השנה?
• הסוד שמסתירים מכם בבתי הקפה: ביצים מתועשות
  

ארגזי תמר צפריר(צילום: רון יצחקי)

כיום, נטועים בארץ כ-20,000 דונם מטעי תמר הפזורים מאזור הכנרת דרך עמק בית שאן, עמק הירדן ואזור בקעת הירדן והערבה, כשכמות היבול מוערכת בכ-10,000 טונות בשנה.

מצפון הודו - הישר לכנרת

בניסיון לייצר זני תמרים נוספים שיתאימו לגידול בעמקים הצפוניים בארץ - המאופיינים באחוזי לחות גבוהים בעונת הקיץ, בשנת 2007 החלו לעמול ב"צמח ניסיונות" - חוות מחקר ופיתוח הנמצאת בעמק הירדן, על פיתוחו של זן חדש של תמרים שיהיו מסוגלים להתמודד עם תנאי מזג האוויר הלא פשוטים הללו, שאינם מאפשרים למרבית מזני התמרים בארץ להבשיל כראוי. 

כחלק מהמחקר, ד''ר יאיר ישראלי - חוקר בחווה - הגיע לצפון הודו, אזור המאופיין בגשמי מונסון ובעל קשר היסטורי לפרי התמר; חייליו של אלכסנדר מוקדון, שכבשו את האזור לפני יותר מ-2000 שנה, ניזונו לא מעט מהתמרים ששימשו עבורם מזון עתיר אנרגיה לה הם היו זקוקים. את זרעי התמר הם נהגו לזרוק על הקרקע, ותושבי המקום זרעו אותם והמשיכו לעשות זאת במשך יותר מ-2000 שנה, זמן רב לאחר שחייליו של מוקדון עזבו את האזור.

צפריר ישראלי ז"ל(צילום: באדיבות המשפחה)

במהלך כל השנים הללו ועד שד"ר ישראלי הגיע לאזור, לא היה מי שיגלה לתושבים של צפון הודו כי אפשר להרבות תמרים מחוטרים. ומכיוון שגשמי המונסון פגעו בכל הפרי שנותר על העץ ולא אפשרו לו להבשיל ולהתייבש, נעשתה במשך השנים הרבות סלקציה לתמרים המבשילים מוקדם - אותם פירות בעלי רמות סוכר טובות וללא עפיצות - שאפשר לצרוך גם כפרי טרי ולא לחכות שיתייבשו.  

ד"ר ישראלי, שהבין במהלך ביקורו בהודו, כי מצא את זן התמר האולטימטיבי שיצליח לגדול בצורה ראויה בעמקי הצפון, הביא עימו את זרעי הפרי והחל תהליך של ריבוי המתבצע במעבדות החווה באמצעות תרביות רקמה, ועל ידי הזרעת גרעין הפרי, למרות שבדרך זו אין אפשרות לשמור על הזהות הגנטית באופן מלא. נכון לעכשיו, קיימים בארץ רק שני עצים שהניבו פרי מזן זה - שזכה לשם "צפריר", כזיכרון לבנו של ד"ר ישראלי, צפריר ישראלי, שהלך לעולמו בטרם עת בשל מחלה קשה.

תמר צפריר(צילום: רון יצחקי)

ל"צפריר" יתרון משמעותי, שכן אפשר לאכול אותו ישירות מהעץ ללא צורך בתהליך הבחלה וייבוש לאחר הקטיף. הוא מאופיין במרקם ייחודי ועסיסי, כזה המזכיר במידה מסוימת תפוח עץ. בשלב זה, כמות הייצור מוגבלת ואת הזן החדש אפשר למצוא אך ורק בחנות התמרים שבקיבוץ כנרת. 

לדברי רון יצחקי, מנכ"ל חוות "צמח ניסיונות", הוא צופה כי תמר "צפריר" יפרוץ את גבולות המדינה בעתיד: "ההתרגשות אצלנו בחווה גדולה מאוד; להצליח להוציא זן פירות חדש לשוק, זה כמו להביא ילד לעולם. הזן החדש מתוק וייחודי, ואני בטוח שייערב לחך הישראלי וגם לזה שמחוץ לגבולות הארץ, בעזרת ריבוי תרבית הרקמה שלו. אני רוצה להודות לכל צוות הפיתוח אצלנו בחוות הניסיונות, שמח וגאה לראות שעבודתנו הקשה נושאת פרי במלוא מובן הביטוי".