בעל הסתבך פלילית, אשתו שימשה "אשת קש"

במסגרת תביעה בביהמ"ש נגד חברת בנייה שלא שילמה לספק, התברר שרעייתו של הבעלים נרשמה במקומו. השופט החליט שזה מצדיק הרמת מסך

עו"ד אברהם ש. בן-צבי | פסקדיןפורסם: 23.09.19 , 07:06

בית משפט השלום בפתח תקווה קיבל לאחרונה תביעה להרמת מסך וחייב אישה שהציגה עצמה כבעלת חברה לבנייה לשלם מכיסה חוב של יותר מ-70 אלף שקל לספק פרזול. השופט אמיר לוקשינסקי-גל החליט לנקוט את הצעד החריג מאחר שהתגלה כי היא שימשה "אשת קש" עבור בעלה, כדי שיוכל לעקוף מגבלות שהוטלו עליו במסגרת הליכי פשיטת רגל ואישום בעבירות מע"מ, וההזמנה בוצעה בידיעה שהחברה לא תוכל לשלם עבורה.

הספק שמכר פרזול לחברת הבנייה והשיפוצים "שי ש.י.ר.מ" לא הצליח לגבות ממנה את החוב בהוצאה לפועל עקב קריסתה הכלכלית, ולפני כשנתיים וחצי הגיש את התביעה נגד בעלת החברה באופן אישי. בכתב התביעה הוא העלה כמה סיבות שמצדיקות לטענתו להרים את המסך ולגבות את החוב ממנה.

משפט כללי

בשורה לאזרח סודן וזוגתו הישראלית

עו"ד דור פנק | פסקדין

רשות ההגירה התנתה את הליכי קבלת המעמד של בן הזוג בישראל בהשגת מסמכים מקוריים מסודן. אבל ביהמ"ש הבין את הקושי ופטר אותו מכך

בשורה לאזרח סודן וזוגתו הישראלית

בראשונה טען שהבעלים שימשה "אשת קש" של בעלה, ששלט בחברה וניהל אותה בפועל בתקופה שבה אסור היה לו לעשות זאת עקב הליכים משפטיים שונים שהתנהלו נגדו. בשנייה ציין שהיא מסרה לו צ'ק ללא כיסוי בזמן שידעה שהחברה נמצאת במצוקה כלכלית קשה. להוכחת טענה זו הוא הגיש ראיות המעידות על כך שבאותה תקופה חוללו צ'קים שניתנו לספקים אחרים, והחברה לא הצליחה לשלם את האגרה השנתית ואף הוכרזה בשל כך כ"חברה מפרת חוק".

הסיבה השלישית הייתה הגשת התנגדות סרק ותצהיר כוזב שקרי במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, שבהם הבעלים התכחשה לצ'ק ולכך שקיבלה סחורה, ורק בחקירה נגדית הודתה באמת.

מנגד טענה הנתבעת להגנתה כי הקימה את החברה בתום לב כדי להרוויח כסף, ובמועד שבו הזמינה את הסחורה הייתה בטוחה שהחברה תוכל לפרוע את הצ'ק. באשר להתנהלותה בהוצאה לפועל, נטען כי מדובר בחוסר הבנה וכי הגרסה הנכונה נמסרה מיד בהזדמנות הראשונה.

אולם השופט אמיר לוקשינסקי-גל קבע כי זהו מקרה מובהק שבו מוצדק להרים את מסך החברה ולחייב את הבעלים באופן אישי בשל שימוש לרעה באישיות הנפרדת של החברה. הוא קבע כי הראיות שהציג התובע על ההתנהלות הבעייתית של הנתבעת ובעלה לא הופרכו, ואילו הנתבעת לא הציגה כל ראיה המעידה על כך שהעסקה עמו נעשתה בתום לב ואינה קשורה לכך ששימשה כ"אשת קש" לבעלה.

בהקשר זה צוין כי ברור שהסיבה היחידה שבגינה הנתבעת – שעד אותה תקופה שימשה כסייעת בגן – תירשם כבעלת חברת בנייה, אינה אלא כדי לאפשר לבעלה לעקוף מגבלות שהוטלו עליו במסגרת בקשתו לפשיטת רגל ומשפט פלילי שנוהל נגדו בגין עבירות מע"מ.

עוד עלה מהראיות כי בזמן ביצוע העסקה הייתה החברה מצויה בקשיים כלכליים רציניים ולא הצליחה לשלם אפילו אגרה שנתית, ומכאן שהנתבעת הזמינה את הסחורה בידיעה שלא תצליח לשלם עבורה, ולאחר מכן אף הגדילה לעשות והגישה תצהיר כוזב בנושא במסגרת הליכי ההוצאה לפועל.

בשל כל אלה קבע השופט כי הנתבעת תצטרך לשלם את מלוא החוב לספק מכיסה. עם זאת, הוא החליט להתחשב בה ולחייב אותה בהוצאות משפט נמוכות של 5,000 שקל בלבד, וזאת משום שההתנהלות שלה ושל בעלה – תושבי גוף קטיף לשעבר – נבעה מקשיים אליהם נקלעו לאחר הפינוי.