אלפי מעריצים ופעילות חסד ארצית: ראיון מיוחד עם הרב ש"רואה לנשמה"
הוא רב חרדי עם קהילה דתית-לאומית וחילונית, איש חסידות גור שמתגורר במרכז תל אביב, והוא אחת הדמויות המסקרנות ביותר בעולם הרוחניות בישראל: הכירו את הרב חיים איידלס, המקובל הצנוע שכואב את הזילות של תורת הסוד, משמש כיועץ רוחני שהתורים אליו אורכים שלושה חודשים - והקים אימפריית חסד ארצית
שלושה חודשי המתנה, זה הזמן הממוצע שלוקח למעוניינים לפגוש ברב חיים איידלס. גם מחוץ לתחנת הרדיו החרדית "קול חי" שבה הוא משדר תוכנית ייעוץ שבועית, משתרך תור של מי שלוחצת להם השעה ואינם יכולים להמתין רבעון שלם לפגישה עמו.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות . היכנסו >>
הרב איידלס הוא, ללא ספק, אחת הדמויות המסקרנות ביותר בעולם הרוחניות בישראל. במקורו הוא מגיע מחצר גור הסגורה, אך הוא תל-אביבי גאה זה כבר שני דורות, נשוי לנינתו של סמל יהודי-ישראלי - הרב אריה לוין הידוע בכינויו "רב האסירים". את המודל הזה - של שילוב, הכלה וקבלת כל אדם באשר הוא אדם - הוא מבקש להנחיל בלבבות הישראלים כולם.
קיראו עוד בערוץ היהדות :
- "הטרגדיה שלנו הפכה לנס גדול": הרב החרדי מאחורי תופעת "שלוה"
- משה רבנו לא היה מכיר את התורה שלו/ פרופ' רוחמה וייס
- כמחצית מהארגנטינאים: "היהודים נאמנים לישראל יותר מאשר לארגנטינה"
מתוך בית הכנסת "גורן" בלב הצפון הישן של תל אביב, שם הוא מכהן כרב הקהילה, פועלת אימפריה של איש אחד שבמרכזה עזרה לנזקקים דרך העמותה שהקים, "איש צדיק היה" – וסביבה, ממש מפה לאוזן, חצר ייחודית שאלפים משחרים לפתחה כדי להתייעץ עמו.
תפגשו שם את שלל גווני האוכלוסייה: אשכנזים וספרדים; חרדים, דתיים וחילונים. כולם מספרים "יכולות נדירות" של הרב לדעת את נפש האדם שמולו והרבה מעבר לכך. הרב איידלס עצמו, איש צעיר יחסית, עניו וצנוע, לא שש להתראיין ולא רגיל להיות במרכז השיח. ורק עניינה של העמותה שהוא מוביל הצליח לשכנע אותו להיחשף.
"הלוואי שאהיה בדרגה של אשתי"
הרב נכנס בצעד זריז אל המשרד הקטן, ולא מפסיק לחייך לשנייה. הוא אוחז בידו שקית מרשרשת עם עוגה מקונדיטוריה מקומית - ובתוך רגעים ספורים כבר עורך את הכיבוד בעצמו, תוך שהוא מפציר בכל הנוכחים להתכבד. "ערב ראש השנה, עסוקים בווידוי, אז גם אני מתברר", הוא אומר על הריאיון בהשלמה.
הבית שהוא עצמו גדל בו היה ספוג באהבת ישראל, ולדבריו התווה לו את הנתיב: "בית אבא ואמא היה פתוח בפני כולם - ובאהבה עצומה", הוא אומר. "ראינו רק אהבה וקירוב. אני זוכר שבביתם הקודם של הוריי היה להם שכן חילוני מדורי-דורות, כפי שהגדיר את עצמו, ואפיקורוס. לאחר שאשתו הלא-יהודייה עזבה אותו, הוא הגיע להתייעץ עם אבא. אבא חיבק אותו והפיס את דעתו. זה אולי מסביר את הבית שלי. במקום להגיד לו, 'איך אתה בא להתייעץ עם רב על קשר כזה? מה רצית שאגיד?' למדתי מאבא לתת חיבוק אמיתי לחלוטין למקום שהאדם נמצא בו - ובהכלה מלאה, זה מה שהיה ספוג בבית".
"הספר 'איש צדיק היה' (המספר את קורותיו של הרב לוין) היה מונח אצלנו על השולחן. אבא שלי קרא בו אולי מאה פעם. היה לו זיכרון מופלא, ואחרי פעם אחת הוא ידע את כל הספר בעל-פה, ובכל זאת הוא קרא בו שוב ושוב. אבא היה הולך לתפילת 'כל נדרי' ביום כיפור עם הספר".
"לא זכיתי להכיר את הרב שנפטר בשנת 1969, אבל את בנו, רבי רפאל לוין, שהיה בבואתו – זכיתי להכיר. אשתי, אתי, היא נינתו של הרב... חיי השתנו כשפגשתי בה. זכיתי בה. משפחת לוין הם אנשים שנולדו כולם על הר גבוה מאוד. אנשים שהלב שלהם ויכולת הנתינה שלהם היא אין-סופית. הלוואי שכאשר הקדוש ברוך-הוא יאסוף אותי לעולמי, אהיה בדרגה שלה".
"די להגדרות ולבדלנות בינינו"
הרב איידלס למד לרבנות, אבל לא נטש גם את השירות הצבאי ויצא אף לקורס קצינים. הוא רב חרדי עם קהילה דתית-לאומית וחילונית, ובעידן של תיוגים חברתיים ומשברים פוליטיים רשום בו זיכרון בל יימחה מבית אביו וסבה של רעייתו, של היכולת לאהוב כל יהודי באשר הוא.
"הקיטוב שנוצר בחברה הוא תוצאה של הגדרות ובדלנות. הוא דתי, זה דתי לשעבר, ההוא חרדי-לאומי... לכל אחד יש קבוצה שהוא משתייך אליה - וכל מי שלא בקבוצה שלי הוא אוטומטית 'לא בסדר' כי הוא לא חושב כמוני. משם קצרה הדרך להביא את כל ההוכחות שאתה צודק והוא טועה. אם אתה אדם של הלכה - אז מהלכה, ואם אתה חילוני - אז אידאולוגית. הכול כדי להוכיח שהשני פסול".
"האמת היא, שאנחנו יכולים להיות חלוקים לחלוטין - ועדיין לאהוב את הזולת בדיוק כפי שהוא. שמעתי את הרב לאו, הרב הראשי של ישראל, אומר על מדרש חז"ל 'כשם שפרצופיהם אינם שווים כך דעותיהם אינן שוות'. אין לנו טענות כלפי אדם אחר על כך שהוא לא נראה בדיוק כמוני. אנחנו מקבלים את השונות הזו כטבעית ומובנת מאליה. אז למה כאשר הדעה שונה אנחנו פוסלים?"
"למה הם באים? אין פה קוסמות"
הרב איידלס לא אוהב לדבר על זה. בטח שלא ישירות. מי שמגיעים לחדרו מספרים על "קריאה" שמתרחשת שם. מחוויותיהם של אנשים שישבו בחדר והסכימו לשתף, עולה תיאור של רב ש"יודע" דברים עליהם ועל מצבם האישי באופן שאין לו הסבר הגיוני.
"זו נקודה כואבת", הוא אומר על רשימת ההמתנה הארוכה להחריד לפגישה עמו. "למה הם באים? אני לא חושב שהם מצפים לא לקסמים, או לאותות ומופתים. גם לא הבטחות לפלאים. הם מצפים להקשבה, להכלה, לאכפתיות ולתפילה. אם מעבר לזה דברים קורים, אז אולי קורים. הרי מי אני לשבת עם בן אדם ולייעץ לו? לאהוב להתפלל, זה אני כן יכול".
איך זה התחיל?
"משיחה עם גברת אחת לפני 15 שנה, לא דתייה, שחלמה חלום קשה מאוד. היא סיפרה לרעייתי שהיא לא ישנה בלילה, וביקשה ממנה לדבר איתי. אחר כך היא ביקשה שהבת שלה תבוא להתייעץ, ואז החברה של הבת שלה. האמת היא שלא רציתי. ראשית משום שאני לא ראוי, ושנית משום שאני מטבעי אדם מופנם. ואז הלכתי לשאול את הרבי מגור ואת הרב (יוסף שלום) אלישיב, והם הסבירו לי שזו החובה שלי".
שיתוף פעולה עם מחלקות הרווחה
הרב איידלס לא מסתפק בייעוץ בלבד: "אנשים קיבלו עידוד, אבל יוצאים מהחדר ואין להם אפילו טיטול ומטרנה להוציא ילד מבית החולים. אז מוכרחים לעזור מעבר להקשבה. ברוך ה' יש את ישראל (אורלן, יד ימינו של הרב). אמרתי לו: אני מטייל בשמים, אבל אתה עם רגליים על הקרקע, איש צבא לשעבר, איש של מספרים, בוא נעזור. ככה זה התחיל".
"יש לנו קריטריונים ברורים לכל דבר כי אלה כספי ציבור. כל שקל שנתרם - הולך נטו לצדקה. יש גם ייעוד ספציפי: מי שרוצה לתת דווקא למטרנה או לטיטולים, מי שרוצה לתת לחולים, כל אחד יכול לתרום למה שהוא מעוניין בו, וזה ילך רק לשם. אין עלויות של משרדים, הכול נעשה מהבית של ישראל. את ההוצאות השוטפות של טלפונים וכאלה אנחנו מכסים דרך אנשים שרוצים לתרום לפעילות הכללית של העמותה".
מה דעתך על העיסוק בקבלה, כמי שמתבסס עליה, בין היתר?
"אני מבין שאת לא מתכוונת לכזו שמקבלים בשביל מס הכנסה", הוא אומר בחיוך. "היום כל הידע נמצא. אפשר להיתלות על חוכמתם של אחרים בגוגל. אותו הדבר בקבלה, כל מי שרוצה לדעת יכול ללמוד, גם ממי שיכול להיות רחוק מאוד ממה שהקבלה מבקשת ודורשת. אבל בשביל 'פנימיות התורה', ככה אני קורא לזה, צריך שתהיה גם חרד על דברי תורה.
"היום כבר אין סודות. המילה 'קבלה' עברה זילות. עדיין יש בקרבנו אנשים מיוחדים שיכולים להשתמש בה לדברים שהם מעבר, אם זו ראייה פנימית או לחילופין דברים שקשורים לקבלה מעשית. יש גם כמיהה מאוד גדולה. רבים רוצים להיפגש עם 'המעבר'. אבל זו ראייה של סקרנות, לא של רצון לקבל. כשאנחנו עוסקים בקבלה אנחנו עוסקים בצוהר לעולם פנימי מחייב. זה מחייב טהרה, רצינות, לכן אחד הכללים זה מגיל 40, כי בגיל הזה לאדם יש יותר יישוב הדעת. הוא עבר משהו בחיים שלו, ויש לו בשלות".
על תורת הקבלה: האיזונים הופרו
הרב איידלס מצר על מה שקרה לתורת הסוד בעשורים האחרונים: "לצערנו הופרו האיזונים. המילה קבלה היא שוות ערך למיסטיקה, קמעות. חז"ל אמרו משפט קשה: 'תלמיד חכם שאין בו דעת נבלה סרוחה טובה ממנו'. נבלה, מה אתה יכול לעשות ממנה? אפשר להשתמש בעור שלה. לו אין אפילו את זה. 'דעת' זה חיבור. הביקורת היא על אדם שלומד והוא תלמיד חכם, אבל לא 'מחובר' למה שהוא לומד.
"מקובל אמיתי יודע שכולנו היינו נשמה אחת בתוך האדם הקדמון. כל מהלך החיים מאז הוא עבודת בירורים שמטרתה לחזור לאותו הבסיס. כי במהות שלנו כולנו אחד. תארי לך שיד ימין חתכה בטעות את יד שמאל, האם היא תכעס על היד השנייה? תעניש אותה? האם משהו כזה יקרה במכוון? כשאומרים 'ואהבת לרעך כמוך', מתכוונים שנתייחס האחד לשני כאל אותה נשמה שאנחנו. לדעת שכמו שהראש והרגל הם שני איברים של גוף אחד, אנחנו חלקים של שלם אחד. רק אם נזכה לאותה אחדות ראשונית, נוכל להגיע בארץ ובכלל בעולם לאחדות. את זה אפשר לעשות רק באהבה".
- בימים אלה יוצאת עמותת "איש צדיק היה" בקמפיין תרומות. ניתן לתרום כאן
