כך גמלנו את הילדים מהמוצץ
נירי לקחה את בתה לגלידריה ואמרה לה שהיא מקבלת גלידה תמורת מוצץ, מעיין חיברה את המוצץ לבלון הליום ואמרה לבנה להיפרד ממנו וטל עשתה לבנה מסיבה ליד עץ המוצצים. הורים מספרים על תהליכי פרידה יצירתיים
אריאל נפרד מהמוצץ:
כשבתה של מעיין גלבוע הייתה בת שלוש היא החליטה שהיא רוצה להיפרד מהמוצץ. "קנינו בלוני הליום, מדליה ובועות סבון כמתנה. היא העיפה והתלהבה", מספרת גלבוע. "בערב, היה רגע של קושי, היא אפילו האשימה אותי שאני לקחתי את המוצץ.
"הראתי לה את הסרטון שצילמנו אותה, היא צפתה בו כמה וכמה פעמים, לקחה אחריות והיה יותר קל, עד שהיא נרגעה. כל פעם שהיה קושי היא צפתה בסרטון עד שזה התפוגג. היא הייתה גאה בעצמה".
קראו עוד:
"לא חשבתי שתהיה לי משפחה כזו גדולה"
בגלל אלרגיה לאגוזים - לא יכול לאכול בצהרון
שרון צונץ, פסיכולוגית חינוכית מומחית, מסבירה שלמוצץ יש ערך הישרדותי: "תינוקות רכים חוקרים ומבינים את העולם דרך הפה - האם טעים? מרגיע? לרוב גמילת מוצץ היא יוזמה של ההורים, אבל בהחלט צריכים לראות שהילד מוכן".
גמילה ממוצץ היא לא תמיד פשוטה, ולכן יש הורים שבוחרים לציין את המהלך בטקס כלשהו שיעזור לילד ויחזק אותו. גלבוע משתפת ששלוש שנים אחרי שבתה נגמלה מהמוצץ, אריאל, בנה הקטן, ראה את הסרטון בפייסבוק ומיוזמתו החליט להפרד מהמוצץ, באותה צורה".
הוא הצליח להגמל בקלות?
"כן. בהתחלה ליטפנו, עזרנו קצת להירדם. לא רצינו שתהיה תלות נוספת בנו, חיפשנו דרכים שירדם בכוחות עצמו - בובה, מוזיקה שמרגיעה. לא הייתי מוותרת על המוצץ. הוא חשוב, עוזר להוריד את עוצמת הבכי. יש בו משהו מנחם".
גלידה תמורת מוצץ
"כשהבת שלי הייתה בת שלוש, לקחתי אותה שלי לגלידריה. אמרתי לה שזה מקום מיוחד, שכל מי שנפרד מהמוצץ מקבל גלידה במתנה", מספרת נירי שאול, אמא של נוועה שכיום בת עשר.
"ביקשתי מהמוכר שעבד שם שישתף פעולה, ולשמחתי הוא היה חמוד והסכים. היא קבלה גלידה בתמורה למוצץ".
מי יזם את הגמילה?
"אנחנו כיוונו לשם, אבל הייתה הכנה מוקדמת. דיברנו איתה על זה מראש. זה הרגיש לנו נכון ביחס לבשלות שלה באותו הזמן, אמרנו לה שהיא בוגרת ותוכל להסתדר בלי."
היה געגוע?
"החבאתי את המוצץ בתיק, מהלחץ שזה לא יעבוד. היה קצת משבר בערב, געגוע ובכי, אבל לשמחתי זה עבד טוב. היא ילדה מאוד החלטית, היא הבינה שזה ההסכם - מוצץ תמורת גלידה. היא עברה את זה מהר, ואחרי יום או יומיים כאילו כלום."
עוגת מוצץ
"כל אחד מארבעת ילדיי נגמל אחרת", מספרת מירית וולך. "אצל הגדולה לא היה מנוס מגמילה כי היה לה פצע בפה והכנו עוגת מוצץ לכבוד האירוע. אצל ראם, הקטן הספר של מיה מיטב - 'אני רוצה את המוצץ שלי' עזר. הוא לא היה בכיוון, הקראתי לו פעמים-שלוש ואחרי שבוע, ביוזמתו הוא נגמל".
הרגשת שהם בשלים לגמילה?
"בכנות, אף אחד מהם לא נראה לי בשל, זה לא כמו גמילת חיתולים שיש סימנים מקדימים. הם היו בני שלוש וחצי בערך, כשנגמלו".
וולך משתפת שכדי לחזק את הבחירה להיפרד מהמוצץ ואחרי לילה אחד לפחות שבו הצליחו הילדים לישון בלעדיו, הלכו עם המוצצים לחנות צעצועים וקנו מתנה: "היינו בארבע חנויות שונות, בשלוש ערים שונות, וכל המוכרים הביעו עניין בלי בעיה. הצלחתי להסליק להם את האשראי מבלי שהילד יראה. כשאיילת חן הגדולה נגמלה, אפילו הכנו עוגת מוצץ".
עץ מוצצים
גם טל אייזנברג החליטה לגמול את בנה שלקח מוצץ במסיבה מיוחדת. "יש לנו עץ מוצצים ביישוב שבו אנחנו גרים", היא מספרת. "הכנו עוגה, קשרנו בלונים בסרט עם פפיון והזמנו את סבתא, סבא והדודים. הפעלנו מוזיקה ורקדנו. במשך חודשיים היה שיח על זה וגרמנו לו לצפות לרגע הזה מאוד. הוא היה מרוגש וגאה מאוד".
באיזה גיל החלטתם לגמול?
"ידענו שהוא עולה לגן עירייה ולא רצינו שיבוא עם מוצץ. לא היה פשוט גם אחרי המסיבה, אבל לא היה מצב שאנחנו חוזרים אחורה, מבחינתו תלינו אותו בעץ ואין אחר."
מה עשיתם כשהיה קשה?
"מחבקים ומעודדים. ליטפנו אותו והראנו את התמונות מהמסיבה. הזכרנו כמה גאים בו ובמשך תקופה הלכנו לבקר את עץ המוצצים. זה היה לו חשוב, דיברנו כמה שהוא בוגר ושהוא נפרד מקסים".
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
קופסת המוצצים
קרן קורצמן, אמא של איתי (5) ומאיה בת (3), שניהם נגמלו ממוצץ בגיל שנתיים וחצי, מספרת כי "שני הילדים לא לקחו כמעט מוצץ במהלך היום, בעיקר בשינה אבל בשינה זה בהחלט היה חשוב מאוד. אני העלתי את הנושא, אבל לא לחצתי. במשך תקופה כל יום אמרתי להם שעוד מעט נגיד ביי למוצץ כי לא צריך אותו, ושיגידו לי כשיהיו מוכנים".
איך בחרתם לגמול?
"קניתי קופסה מעץ והצעתי לאיתי שכשירגיש מוכן, נקשט ביחד את הקופסה ונכניס את כל המוצצים. ככה זה היה מדי ערב, עד שמיוזמתו החליט שמוכן. הלילה עבר חלק, לא היה קושי להירדם. הופתעתי שהוא לא מזכיר את המוצץ או מבקש בשינה. הוא סיפר לכולם בגאווה שהוא נפרד מהמוצץ".
לאור ההצלחה עם הבכור, קורצמן משתפת כי כשמאיה הגיעה לגיל היא הראתה לה את הקופסה של אחיה, עד שיום אחד ביקשה לקשט אותה והייתה מוכנה להגמל. "הסברתי לה שברגע שהם בקופסה, נפרדים סופית".
לא היה קושי?
"בעיקר געגוע כשהולכים לגינה ואם ראו ילדים אחרים עם מוצץ. כשהרגשתי שקשה - העצמתי אותם, אמרתי להם שהם ילדים בוגרים והם מיד חייכו בגאווה. אבל זה לא היה ניכר. אני חושבת שהסוד האמיתי שהגמילה הגיעה מהם ואני חיזקתי בעדינות, שזה אפשרי".
הכנה חשובה
"הפרמטר לבחירת הגיל הרצוי הוא גילו של הילד - הן מבחינת היכולת שלו להרגיע את עצמו והן מבחינת ה'מחיר' שבשימוש במוצץ לאורך זמן", מחודדת צונץ. "לכן, הגיל המומלץ הוא סביב שנתיים וחצי, כמובן בהדרגה ולא בכפיה, תוך שאנו מבינים את הצורך של הילד במציצת מוצץ".
איך מזהים שהילד בשל לגמילה?
"קודם כל הכנה: לדבר עם הילד, להקריא סיפור בנושא ולהתכונן לרגע המיוחל. לאחר מכן להכין טקס פרידה כמו עץ מוצצים. לאחר שעורכים את הטקס, לחשוב על תחליף מנחם: בובה, חיתול בד וכו', והכי חשוב לא להיכנע לבכי. להרגיע, לנחם, להסיח דעה ורצוי שלא יהיה מוצץ בסביבה, שלא יהיה פיתוי להשתמש כשקשה. הכי חשוב - להיות עקביים".
לפנייה לכתב/ת 
