בתי הדין הרבניים, טפלו בגברים אלימים

קום וברח, בני

וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי וְקוּם בְּרַח-לְךָ אֶל-לָבָן אָחִי חָרָֽנָה: (מ"ד)  וְיָֽשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים עַד אֲשֶׁר-תָּשׁוּב חֲמַת אָחִֽיךָ: השבוע, לרגל היום הבינ"ל למניעת אלימות במשפחה השתתפתי בישיבה מיוחדת בכנסת. שוב שמעתי את התלונות על למה ומדוע האישה וילדיה, קורבנות האלימות במשפחה הם אלה שצריכים לברוח מהבית אל המקלט. למה הם לא יישארו בבית והבעל האלים יורחק?

<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות . היכנסו >>

כבר 25 שנים שאני נשאל שאלה זו. לפעמים אני מנסה להסביר, ולפעמים מצטרף לשאלה שכן עניין זה זועק בחוסר הצדק שבו. את המענה החלקי לשאלה מצאתי בפרשת השבוע "תולדות". יעקב נאלץ לברוח מהסכנה והאלימות של עשיו אחיו. "קוּם, בְּרַח-לְךָ", מצווה עליו אמו רבקה, "עַד אֲשֶׁר-תָּשׁוּב חֲמַת אָחִֽיךָ".

קיראו עוד בערוץ היהדות : 

• הלבנוני שקנה את חפצי היטלר: "קראו לי 'ערבי מסריח' ורציתי לשים סוף לגזענות"
• הילדה מהגטו שביקשה להציל את אבא: המכתב לראש היודנרט נחשף
• אורית, געז, אבנים ושמשיות: הכול על הסיגד - החג שכדאי לכם להכיר
  

הפרקטיקה המשפטית מאפשרת להרחיק את בן הזוג האלים הפוגע. החוק למניעת אלימות במשפחה, קובע כי "בית המשפט רשאי לתת צו הגנה, האוסר על אדם להיכנס לדירה בה מתגורר בן משפחתו או להימצא בתחום מרחק מסוים מאותה דירה, והוא אף אם יש לו זכות כלשהי בה". בשנת 1998 תוקן החוק כך שהוא מאפשר גם לבית דין רבני, בית דין שרעי, בית דין של עדה נוצרית ובית דין דתי דרוזי להשתמש בחוק, ולהרחיק בצו בעלים אלימים מביתם.

בין פרקטיקה למציאות אלימה

למרות הסמכות שניתנה, בתי הדין הרבניים לא מרבים להשתמש בסמכותם החוקית, ונשים נפגעות אלימות שנזקקות לצו הרחקה, מעדיפות לפנות לבתי המשפט לענייני משפחה. זה מצער מאוד, כי בתי הדין נלחמים ללא הרף להרחבת סמכותם החוקית ונגד הכרסום במעמדם, והנה ניתנה סמכות - אך הם נמנעים על פי רוב מלהשתמש בה. מצער אף יותר להיווכח כי נשים דתיות וחרדיות, נפגעות אלימות במשפחה שבכל זאת מעדיפות לפנות לערכאה הדתית, נותרות חסרות סעד מתאים.

המעניין הוא שהפרקטיקה הזו של הרחקת הבעל האלים על ידי בית הדין הרבני, איננה נשענת על הסמכות מכוח החוק למניעת אלימות בלבד, אלא היא פרקטיקה הלכתית שבתי הדין השתמשו בה גם מקדמת דנא, עוד בטרם החוק. למשל, הרב עובדיה הדאיה זצ"ל היה דיין בבית הדין הגדול בשנות ה-50 ורבה הספרדי של פתח תקווה.

בספרו "שאלות ותשובות ישכיל עבדי", הוא מביא פסק דין לצו הרחקה נגד בעל אלים שנתן בשבתו כדיין בבית הדין הגדול, וכתב: "ועניין הפרדה כזו לא דבר חדש הוא, מעשים בכל יום עושים כך בתי הדין, וזה כמה שנים שאני משמש כחבר ביה"ד בבתי דינים שונים, וראיתי כמה וכמה מקרים שפסקו בביה"ד כזאת. חבי כמעט רגע עד יעבור זעם" (ישעיה פרק כ"ו) .

הרחקת הבעל האלים היא פרקטיקה הלכתית(צופיה חיים)

הפירוש לפסוק אומר: מכיוון שהעצבים נמתחים ביניהם אנו מפרידים אותם זמנית - עד אשר תשכך חמתם. על דרך מה שעשתה רבקה ליעקב ששלחה אותו מעל פני עשיו, ואמרה לו "עד אשר תשוב חמת אחיך, עד שוב אף אחיך ממך, ושלחתי ולקחתיך משם. וסידור זה נהוג בכל בתי הדין בכל מקום כידוע לך".

הרב הדאיה בהחלט מביע את שאט נפשו ואת הצורך להגן על האישה, ולכן בעצם צריך להרחיק את הבעל. הוא לא משתמש בהרחקה כענישה, ולהיפך: רואה זאת כאפשרות מעשית יותר שתקרב את הלבבות ותביא לשלום בית. לכן לדעתו הפרדה יכולה שתעשה גם כשאין אלימות פיזית ממש, אלא די שמצב היחסים הוא מתוח ומעורער ואיננו מאפשר חיי שלום בית תקינים.

למה הנשים מגיעות למקלט?

התשובה לכך היא שבנוסף לחדלון והשימוש המצומצם בצווי הרחקה, למרבה הצער לא בכל מקרה הרחקת בן הזוג האלים בצו מספיקה, היות וגם אם יורחק הבעל האלים עם צו הרחקה, עדיין יוכל עדיין להפר את הצו ולפגוע באשתו חלילה.

שנית, באמצעות בני משפחה וחברים, הבעל המורחק אף עלול להפעיל על האישה לחצים ואיומים שתבטל את הצו ותבטל תלונות שהגישה.

ולבסוף, צריך להבין שהאישה שעברה מסכת אלימות והשפלה רבת שנים כבר אינה מסוגלת להתמודד לבדה עם ההרס של אישיותה. היא מוחלשת בצורה כזו שאין בה די כוחות להשתקם בעצמה, ללא תמיכה ועזרה צמודים, מקצועיים ומסורים שאותם היא מקבלת במקלט. המקלט מספק לאישה וילדיה הגנה וקורת גג אבל גם מאפשר לה לבנות את עצמה מחדש.

אנחנו פוגשים את הנשים אחרי שיצאו מהמקלט, הן עוצמתיות וחזקות ולא מובן למתבונן מבחוץ איך ולמה הן לא יכלו לעמוד מול הבעלים ולהגן על עצמן. אבל אנחנו זוכרים עד כמה מוחלשות וחסרות כוחות הן היו כשהגיעו למקלט, ומי בכלל חשב אז שיש להן טיפת יכולת להתמודד מול בעל אלים.

הרחיקו בעלים אלימים מהחברה שלנו

נכון, גם לאחר המענה, תישאר הזעקה הזו ללא הסבר מניח את הדעת, לאור חוסר הצדק. בתי הדין צריכים ללכת בדרכו של הרב הדיא ולהרחיק בעלים אלימים. ואם זה לא מספיק, צריך ללמוד מרבקה אימנו שכדי להגן על יעקב בנה האהוב היא שולחת אותו למקום מוגן ורחוק.

עצוב מאוד שיש בכלל צורך להגן על נשים מאלימות בני זוג, אבל לפחות יש לנשים הזדמנות להציל ולשקם את עצמן במקום מוגן ומיטיב עבורן ועבור הילדים.

עו"ד וטוען רבני נח קורמן, מייסד עמותת "בת מלך " המפעילה מקלטים לנשים מוכות מהציבור הדתי והחרדי