"פרוטוקול ברגן בלזן" לא יימכר: "הגיע הזמן לחקיקה בנושא"
בית המכירות "קדם" הודיע כי הוא מסיר את הפנקס המקורי של בית הדין להיתר עגונים ועגונות, וכי הגיעו להסדר עם המוכר שיעביר את הפריט למוסד ציבורי. "לא ייתכן שיסחרו בשואה יותר", אומרת יוכי ריץ-אולבסקי שנולדה במחנה העקורים שבו פעל ביה"ד. מנהל בית המכירות: "חוק הארכיונים הוא מ-1955, הגיע הזמן שיעדכנו אותו"
בעקבות הסערה הציבורית שהתעוררה סביב מכירתו הצפויה של הפנקס המקורי של בית הדין להיתר עגונים ועגונות בברגן בלזן – מודיע בית המכירות הפומביות "קדם" כי הוא מסיר את הפריט מהמכירה, וכי הגיעו להסדר עם המוכר שיעביר את הפריט למוסד ציבורי.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות . היכנסו >>
"כמו כל בית מכירות בעולם איננו הבעלים של פריטים ולא צד משפטי באף נושא", מסרו. "אנו מתווכים בין הבעלים לבין הציבור, וחשוב לנו לעשות את זה בכל המקצועיות, היושרה והרגישות הנדרשים לכך. למרות זאת, בחרנו להסיר את הפריט מהמכירה שתיערך מחר (יום ג'), ולאחר מאמצים רבים הצלחנו להגיע להסדר עם המוכר, התואם את השאיפה שלנו כי פריטים היסטוריים שעוברים דרך בית המכירות יגיעו למוסדות לאומיים, או למוסדות תרבות למען הציבור - גם כאשר הדבר נוגד את האינטרס הכלכלי של בית המכירות".
עוד בנושא בערוץ היהדות :
- צו מניעה זמני למכירת "פרוטוקול ביה"ד של ברגן בלזן"
- בעקבות הפרסום ב-ynet: עתירה למניעת המכירה של "פנקס העגונים" מברגן בלזן
- נחשף לראשונה: פנקס בית הדין של ברגן בלזן
ההחלטה של "קדם" מתקבלת שעות ספורות לאחר שבית משפט השלום הוציא צו מניעה זמני לטווח קצר, עד לדיון מחר - בעקבות עתירה שהוגשה אתמול נגד מכירת "פרוטוקול בית הדין של ברגן בלזן". ב"קדם" מבהירים כי החלטות דומות התקבלו בבית המכירות בעבר גם עם "פריטים חשובים" שנמכרו דרכם, "כמו דגל ספינת ה'אקסודוס' שהוצא מהמכירה ונתרם למוזיאון השואה בוושינגטון, על מנת שיוצג לציבור הרחב כסמל וכאות".
דיון עקרוני: למי שייכים החפצים
יוכי ריץ-אולבסקי נולדה במחנה העקורים של ברגן בלזן שבו ישבו רבי ישראל אריה זלמנוביץ, רבי יששכר בעריש רובין ורבי יצחק גליקמאן - כולם שורדי המחנה - ותיעדו בכתב צפוף, ביידיש, את מוראות השואה דרך סיפוריהם של העגונים והעגונות שאותם התירו. לימים התגלגל הפנקס, שנכתב על חוברת טכנית של הצבא הגרמני, לידיו של אספן פרטי – וממנו לבית המכירות "קדם" שהציע אותו למכירה פומבית במחיר פתיחה של 4,000 דולרים, כפי שנחשף לראשונה ב-ynet בשבוע שעבר.
ריץ-אולבסקי, חברה בעמותת "ארגון שארית הפליטה" של יוצאי ברגן בלזן, התקשתה להירגע. עם חבריה הגישה את העתירה המדוברת, אבל הדיון העקרוני, הציבורי והמשפטי רק החל, לאחר שבצירוף מקרים נקרא בית המשפט להכריע בסמיכות זמנים בכמה עתירות סביב סחר בפריטים מתקופת השואה.
"חלק מהרבנים שמוזכרים שם מוכרים לי", מספרת ריץ-אולבסקי בראיון לאולפן ynet. "גם דודי, הרב ישראל משה אולבסקי, עסק בנושא בברגן בלזן וגם בעיירת צלה. אני לא מבינה איך המסמך הזה בכלל הגיע לידיים פרטיות", היא מוסיפה.
"מדובר במסמך ציבורי. זה פרוטוקול של בית דין שהחשיבות שלו היא מכרעת. על מנת שאנשים יוכלו להתחיל חיים חדשים במחנה העקורים ולהקים משפחות, הם היו צריכים להשתחרר מהעבר שלהם, שבאופן פורמלי גם לא ידעו איך להשתחרר ממנו. כך נגבו עדויות מאנשים, כי מישהו היה צריך להגיד שהוא ראה שהבעל נרצח, או נורה, או נשרף כדי להתיר את העגונות".
האספנים והרוכשים: "מוסדות וניצולי שואה"
על פני מאה עמודים התבצעו, בין היתר, פעולות של התרת 85 עגונים ועגונות. מדובר בתיעוד ראשוני מסוגו, בפרוטוקול היסטורי. "המסמך הזה ציבורי", מדגישה ריץ-אולבסקי. "הוא לא יכול להיות בידיים פרטיות... אני לא חושבת שאפשר לשלוט עד הסוף במי קונה בבית מכירות פומביות. ואם זה יהיה מכחיש שואה שיקנה את זה וישרוף את העדויות? מקומו של המסמך הוא ב'יד ושם' או במוסד מחקר אקדמי".
מרון ארן, מבעלי בית המכירות "קדם", מבהיר כי "לנו יש אפשרות להוציא פריט מהמכירה בתיאום עם הבעלים", בתגובה לחשש שהעלתה ריץ-אולבסקי, וכך אף עשו כעת. לדבריו, המסמך שייך לאדם פרטי שקנה אותו, "אספן שזה חלק מהאוסף שלו". בעתירה שתידון מחר מבקשים העותרים, באמצעות עורכי הדין דוד פורר ולימור לוי, לחשוף את זהותו – אבל ארן סבור כי מדובר בשיפוטיות לוקה בחסר: "אם זה לא היה מגיע לאותן ידיים פרטיות שהצילו את המסמך, סביר להניח שהוא היה הולך לאיבוד, ואותה עמותה אפילו לא הייתה יודעת על קיומו".
לדבריו, "הקונים, מי שרוכש את הפריטים אצלנו, אלו אספנים יהודים שעוסקים בתיעוד השואה, ובהרבה מקרים הם גם ניצולי שואה או מוסדות שעוסקים בחקר השואה ותיעודה".
איפה עובר הגבול, בין רכוש פרטי לבין משהו לאומי? היית מוכר את הכרזת העצמאות?
"הטיוטה הראשונה של הכרזת העצמאות הייתה אצלנו במכירה, והיא הייתה שייכת לאדם פרטי, ובית המשפט קבע שהיא שייכת למדינה.
"את זה", הוא מדגיש, "החוק היה צריך לקבוע. בארץ, חוק הארכיונים הוא משנת 1955, ואולי הגיע הזמן שיעדכנו אותו בדיוק בשביל דברים כאלה, כדי להבהיר איפה עובר הקו האדום בפריטי תרבות והיסטוריה שנמצאים בידיים פרטיות, וצריכים אולי להיות בידי המדינה. אבל לא אני ולא הגברת הנכבדת נקבע את הקו האדום".
אם בית המשפט יקבל את העתירה הזו, מבחינתכם יש פה משהו תקדימי. ייתכן שזה ישליך על עוד דברים שאתם עומדים למכור.
"אין לי שום בעיה עם זה. הפריט לא שלי, לפריט יש בעלים שקנה אותו. אם בית המשפט יקבע שנכון שזה יהיה בידי המדינה, זה לגיטימי לגמרי. המדינה מקבלת ראשונה את הקטלוג, ידנית. כל חודשיים יש 500 פריטים... הם רואים את הקטלוג ויש להם אפשרות לפנות אלינו".
"אי אפשר לסחור בשואה יותר"
ריץ-אולבסקי אומרת כי תפעל לחקיקה, בדומה לחוק העתיקות. "כאשר מישהו מוצא פריט עתיקות זה לא הופך לרכוש שלו, וכך יקרה גם עם פריטי שואה", היא אומרת. "אי אפשר לסחור בשואה יותר".
ארן מסכים, ומבהיר כי פנה וביקש חקיקה בעניין כבר לפני תקופה ארוכה. עם זאת, הוא מדגיש כי לטובת שימורו של הפרוטוקול הנדיר, "הרבה יותר הגיוני שיקנה את זה מוסד וזה ייצא מהמכירה - מאשר שזה ילך לבית המשפט. כי אם הוא יקבע בשונה ממה שאת חושבת, יתכן וזה יילך לאיבוד. זה יחזור לבעלים והוא יעשה עם זה מה שהוא רוצה".
לפנייה לכתב/ת 
