"רוצים לבטל חוב ארנונה? תבנו בית כנסת"

בעלי עסק בבני ברק מימנו הקמת בית כנסת על שם בנו של בכיר בעירייה בעקבות הבטחה שלו שבכך יימחק החוב. לימים הם הגיעו לבית משפט

עו"ד איילת טל-שחר | פסקדיןפורסם: 01.01.20 , 23:37

בית משפט השלום בתל אביב חייב לאחרונה את עזבונו של בכיר לשעבר בעיריית בני ברק לשלם כ-270 אלף שקל פיצויים והוצאות משפט לבעלי עסק שבנו בית כנסת לזכר בנו שנהרג בתאונת דרכים כשהיה חייל. השופטת רונית פינצ'וק-אלט קבעה כי התובעים הסכימו לממן את הבנייה תמורת התחייבותו של הבכיר (שהלך לעולמו תוך כדי ההליך) לבטל חובות ארנונה של מאות אלפי שקלים שרבצו על העסק, ומאחר שלא עמד בה – הם זכאים לקבל חזרה את הכספים שהשקיעו.

התובעים – אב, בנו והשותף שלו בפיצוצייה שפעלה בבני ברק – הגישו את התביעה ב-2016, לאחר שלטענתם הבכיר לא עמד בהתחייבותו לסייע להם לבטל את חובות הארנונה ולא הסכים להחזיר להם 400 אלף שקל שהשקיעו בבניית בית הכנסת.

חוק ונדלן

ביהמ"ש נגד סיווג ארנונה "אנכרוניסטי" בת"א

עו"ד משה פרץ | פסקדין

עסק לחיתוך פירות לחבילות שי שמוזמנות ברשת טען שהוא זכאי לתעריף מופחת בהיותו "בית מלאכה". העירייה התנגדה, אבל השופט חשב אחרת

ביהמ"ש נגד סיווג ארנונה "אנכרוניסטי" בת"א

מנגד טען הנתבע בגרסה שהובאה טרם מותו כי השותף בפיצוציה היה כבן בית בביתו. לפני כמה שנים הוא שיתף אותו בשאיפתו להקים בית כנסת לזכר בנו. הדבר נגע לליבו והוא הציע לדאוג לבניית המקום, וגייס לשם כך את שותפו ואת אביו. הנתבע ציין כי בשום שלב לא הבטיח לשלושה תמורה כלשהי עבור העבודות והיה ברור שהן נעשות מרצונם הטוב.

הנתבע הוסיף כי הסכים לערוך בירור בעירייה ולסייע להם להפחית את חוב הארנונה אך מעולם לא הבטיח להם שיבטל את החובות והוא אף לא יכול היה לעשות זאת. ואולם, לטענתו, ברגע שנודע לתובעים כי לא הצליח לסייע להם עם החוב הם החלו למרר את חייו ולאיים עליו ועל בני משפחתו.

אבל השופטת רונית פינצ'וק-אלט כתבה כי "הגעתי לכלל מסקנה כי ההשקעה שנעשתה על ידי התובעים בבנייה, לא נעשתה כתרומה. מדובר בהשקעה כספית שנעשתה לשם ביטול החובות, ובין אם הנתבע התחייב לבטל את החוב, או שרק הביע אופטימיות כי יוכל לבטל את החוב, או שרק השתדל לבטל את החוב, הרי משלא עלה בידו לבטל את החוב, לא קיבלו התובעים את 'התמורה', קרי: הדבר שבגינו ועבורו ביצעו את ההשקעה בבנייה".

היא ציינה שאינה מאמינה שהתובעים – ששלושתם "אינם משופעים בכסף" – היו מציעים מטוב ליבם לבצע עבודות בנייה שעולות ממון רב לאדם מכובד שלא סבל ממחסור. למעשה, לו היה להם די כסף סביר להניח שהיו משלמים אותו ישירות לעירייה ומכסים את החוב.

יותר מזה, בין האב ובנו לבין הנתבע לא הייתה כל היכרות קודמת. "בנסיבות אלו אין כל היגיון שהתובעים יתנו לנתבע תרומה לשם בניית בית הכנסת", כתבה והוסיפה שהנתבע לא הציג עדויות או ראיות שמתמודדות עם הגרסה העקבית של שלושת התובעים.

לפיכך השופטת חייבה את עזבונו של הנתבע לשלם לתובעים את הוצאות הבנייה בהתאם לחוות דעת של מהנדס ושמאי מקרקעין שמונה מטעם בית המשפט, ובסך הכל כ-230 אלף שקל.

בהמשך היא השופטת תביעות לשון הרע הדדיות שהגישו הצדדים וחייבה את עזבון הנתבע לשלם לתובעים הוצאות משפט יחסיות לסכום הפיצוי, את הוצאות המומחה וכן שכר טרחת עו"ד בשיעור של 15% מסכום הפיצוי.