חווה התקף מאניה בטירונות – והוכר כנכה צה"ל

משרד הביטחון הכחיש קשר בין המחלה שהתפרצה אצל חייל לבין השירות הצבאי שלו. אלא ששופטי המחוזי מצאו קשר הדוק בין השניים

מערכת פסקדיןפורסם: 12.01.20 , 07:29

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד קיבל לאחרונה ערעור של צעיר שהשתחרר מצה"ל על רקע התקף מאני קשה שלאחריו אובחן עם מאניה-דפרסיה, והורה למשרד הביטחון להכיר בו כנכה צה"ל. השופטים אילן ש. שילה, עירית כהן וחנה קיציס דחו את הטענה שתנאי השירות של התובע היו קלים, וקבעו שהוכח שהתנאים בטירונות הקרבית גרמו למתח נפשי שגרם להתפרצות המחלה.

המערער, כיום בן 29, התגייס ב-2008 והוצב בטירונות בגבעתי. כשבוע לאחר מכן החל לסבול מדיכאון ולחץ ונפגש עם קב"נית, שמצאה שהוא סובל ממצוקה הסתגלותית בעלת מאפיינים חרדתיים ואינו מתאים למסגרת קרבית. בעקבות זאת הועבר הצעיר לטירונות קלה יותר ולאחר מכן שירת כמכונאי צמ"ה בבסיס קרוב לבית.

רפואה משפטית

עסק בהשמדת תחמושת - ויוכר כנפגע עבודה

מערכת פסקדין

לאורך שנים נחשף עובד התעשייה הצבאית לחומרים מסוכנים כתוצאה מפיצוץ תחמושת. שופט קבע שמחלת הריאות שלו קשורה בתנאי העבודה

עסק בהשמדת תחמושת - ויוכר כנפגע עבודה

לאורך השירות התלונן הצעיר על קשיים נפשיים, עד שבספטמבר 2010 שוחרר מהצבא בעקבות התקף חריף של מאניה. הוא אובחן עם מחלה דו-קוטבית וביקש מקצין התגמולים להכיר בו כנכה צה"ל, אך נתקל בסירוב עיקש כולל מצד ועדת הערעורים, ששללה כל קשר בין תנאי השירות לבין המחלה.

בערעור שהגיש באמצעות עו"ד שרון מאירי הוא טען שהתגייס לצה"ל בריא פיזית ונפשית, עם פרופיל 97. לטענתו, הפעם הראשונה שבה נקלע ללחצים נפשיים קשים הייתה בטירונות, שכללה פעילות אינטנסיבית, מאמץ גופני רב, שעות שינה מעטות ועונשים, ולכן ביקש שחרור. גם בהמשך הוא הרגיש שהתפקיד לא מתאים לו ונכנס לדיכאון אך סירבו לשחרר אותו.

לערעור צורפה חוות דעת פסיכיאטרית שאישרה את הטענה שתנאי השירות, ובעיקר הפחדים והמתח בטירונות, גרמו להידרדרות הנפשית של המערער.

מנגד טען קצין התגמולים באמצעות עו"ד אלה גלילי סהר כי אין שום הוכחה לקיומו של קשר סיבתי בין תנאי השירות לבין המחלה. צוין כי תנאי השירות של המערער היו רגילים, ללא אירועים חריגים, וכי לאורך תקופתו בצבא התחשבו בו ונתנו לו הקלות רבות. חוסר נוחות וקושי להסתגל למעבר מהחיים האזרחיים להיררכיה הצבאית, נטען, הם לא סיבה להתפרצות מחלת נפש.

אבל השופטים קיבלו את הערעור. בפסק הדין צוין כי גם המומחית מטעם קצין התגמולים הסכימה שהמערער לא סבל מבעיה נפשית קודם לגיוס, והתסמין הראשוני של המחלה התגלה רק לאחר שהחל בטירונות. עוד נקבע כי עצם העובדה שתנאי השירות היו "רגילים" לא שוללת קיומו של קשר סיבתי בינם לבין התפרצות המחלה.

"המערער אינו טוען טענה כללית כי עצם המעבר מחיים אזרחיים למסגרת צבאית הוא הגורם למחלתו, אלא תנאי השירות שחווה ואשר היו גורם לחץ מבחינתו", נכתב בפסק הדין. "המערער שיתף בזמן אמת את מפקדיו בתחושות אלו, וגם הקבנ"ית שנפגשה עימו התרשמה כי יש קשר הדוק בין צבאיות השרות לבין מצבו של המערער".

השופטים ציינו כי כשמדובר בשירות צבאי קצר, ההלכה היא שאפשר להוכיח קשר סיבתי עקב תנאים כלליים של לחץ, מאמץ גופני ומתח, גם ללא אירועים חריגים. משכך נקבע כי יש להכיר במערער כנכה צה"ל.