היא חילונית, הוא דתי: "השנה הראשונה הייתה סיוט"

<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות . היכנסו >>  

יאיר אורבך (37) הוא סטנדאפיסט וותיק. כבר 19 שנה על הבמות, פותח קופות בתחום צפוף שבו לא פשוט למכור כרטיסים. את החשיפה הארצית הראשונה קיבל בתוכנית "האקדמיה לצחוק" ששודרה בערוץ 2 ז"ל. בהמשך הופיע בשלל תוכניות טלוויזיה, האחרונה - "עד כאן" (ב"כאן 11").

עוד תרבות בערוץ היהדות :

• אלבום: משיריו של הלוחם שנרצח בפיגוע
• א-קאפלה: דארת' ויידר, מאחוריך: מלחמת הכוכבים בגירסה היהודית
• מופע: "בשנה הבאה גם שלמה ארצי מוזמן "
  

קליפ: זאב נחמה במרוקאית קדומה: "הפיוטים נכנסו לי לנשמה "

• קולנוע : בעולם בלי תכלית ואלוהים: הסוף העצוב של "צעצוע של סיפור"
  

ההפתעה הגדולה בהופעה היא דווקא מיטל אורבך (35), שאחרי 11 שנות נישואים, 10 שנות הוראה וארבעה ילדים – עוד מצליחה להצחיק. חילופי הבדיחות בין בני הזוג מתרחשים לא רק על הבמה. גם בזמן הריאיון הם יורדים בהומור זה על זה.

עשרה קילומטרים רגלית בראש השנה

הם הכירו לראשונה בפייסבוק, בעת חופשת מילואים שבה חיפש אורבך לצאת לדייט, ושלח הודעות לנשים שמצאו חן בעיניו. "הדייט הראשון היה שש שעות", הוא מספר. "הדייט השני, למחרת - שש שעות. הדייט השלישי, יום למחרת - שש שעות - ואז חזרתי למילואים".  

בניגוד לזוגות "מעורבים" שמספרים כמה נפלא לשמור שבת ביחד, בני הזוג אורבך מבהירים בגילוי לב נדיר שהשנה הראשונה לנישואים הייתה סיוט. הם רבו על צניעות, על שמירת שבת ואפילו על הליכה למקווה.

"אחרי שנה, אחי הגיע מארה"ב לראש השנה ונורא התווכחנו איפה נהיה בחג. קבענו להיות אצל ההורים של יאיר, כי סבא וסבתא שלו הגיעו, אבל אני אמרתי 'אני רוצה לראות את אחי, הוא גר בארה"ב ואני רוצה לפגוש אותו", מיטל מספרת. "יאיר התנגד שאסע בשבת, ולכן ישבנו וחשבנו. בשלב מסוים אמרתי לו, ככה בצחוק - אתה יודע מה? פשוט נלך ברגל".

בראש השנה, יאיר התפלל "ותיקין" (תפילה מוקדמת) ולאחר מכן יצאו השניים למסע רגלי של כ-4 שעות, במהלכן חצו 10 ק"מ - מכוכב יאיר לתל מונד, דרך כפרים ערביים. בסוף היום עשו את הדרך בחזרה. בבוקר שלמחרת קרו שני דברים: ראשית, הם לא יכלו לזוז מהמיטה בגלל שרירים תפוסים, ושנית, הם הבינו שבעזרת דיאלוג והתחשבות הדדית הזוגיות שלהם יכולה להצליח.

"זה מה שהציל אותנו וזו הייתה נקודת השינוי", אורבך אומר. "הבנו שביחד אנחנו יכולים למצוא את הפתרונות גם אם הם נראים נורא מוזרים והזויים בהתחלה". והיא מוסיפה: "בעצם התחילה הכרה הדדית לא לקבל את זה כוויתור - אלא כשותפות. אם יש משהו שחשוב ליאיר שאעשה - אז אני עושה אותו, לא ממקום של ויתור, אלא ממקום של אהבה. חשוב לי שהוא יהיה מאושר, וכמובן שגם הפוך - בעיקר כשאני הולכת ל'איקאה'", היא פורצת בצחוק.

"בגדול, אני חושב שמה שהכי עוזר לנו זה שאנחנו מבינים שאנחנו רוצים להיות ביחד, משם זה מתחיל. שנית, אנחנו מסתכלים על הדת כעוד פרמטר".

איך מתבצעת ההתפשרות בנישואים הלכה למעשה, כשלכתחילה לצד הדתי אין אפשרות לוותר על כשרות או טהרת המשפחה?

"אין פה מערכת סימטרית של נישואים", אורבך משיב. "אני לא יכול לוותר על הדתיות שלי, ומצד שני מיטל לא שומרת שבת. היא נוסעת מתי שהיא רוצה, אבל היא עושה זאת פחות כי אני חושב שהיא מאוד מעריכה את השבת. כשמדברים על מקוואות, לדוגמה, יש הרבה שהיו מאד מגעילים - אז מצאנו מקווה מרוחק יותר שהוא ממש ספא".

מיטל מציינת כי למרות שליד הילדים היא לא רואה טלוויזיה בשבת, היא כן משתמשת בסלולרי. לדבריה, שיטת החיים הזו גם גרמה להם לגור דווקא ביישוב הקהילתי אשחר שבגליל המערבי, שבו קהילה מעורבת של דתיים, חילוניים, מסורתיים, וגם זוגות "מעורבים", כמוהם.

סטנד-אפ לכולם - ללא גסויות

כדי לעשות סטנד-אפ טוב צריך לריב , טוענים בני הזוג ברצינות גמורה. "ביום שאחרי אנחנו אומרים שהיה ריב מצוין - ועכשיו חייבים לכתוב אותו", אומרת מיטל. יאיר מספר כי לפעמים כשהוא חווה משבר כתיבה, הוא פשוט מעצבן את אשתו. "חוץ מזה, כבר כתבתי כמה מופעים בעבר, אז יש לי קווים מנחים".

בדיחה אחת "גבולית". יאיר ומיטל על הבמה ( )

"את 'יאיר ועצבנית' כתבנו בחצי השנה האחרונה. המופע הוא סטנד-אפ בקצב מהיר, ממש כל חמש שניות פאנץ', וצריך היה ללמוד בעל פה 40 עמודים של טקסט", מספר יאיר. לדבריו, השוני במופע מושפע גם מכך שיש שתי נקודות מבט – שלו ושלה.

"בדרך כלל, יש סטנדאפיסט על הבמה שמדבר על נקודת המבט שלו, ואז הצד הנשי יוצא מקופח, או להפך. כאן יש את שתי הזוויות ואנו מעלים על סדר היום את כל הדברים בזוגיות שמפחדים לדבר עליהם, וגם על הסטיגמות של דתיים על חילונים ולהפך".

כיאה להופעות לקהל דתי, הזוג מקפיד על מופע ללא גסויות או לעג לקהל, פרט לבדיחה אחת שיאיר מכנה "גבולית". "אנחנו מספרים שכאשר הגענו לחדר לידה, ביקשתי מהרופא המיילד לשחק איתי באקס בוקס. מיטל התנגדה ואמרתי לה 'מה את רוצה? הגעת עם פתיחה של חמש אצבעות, זה לא מתקדם לשום מקום - ולאקס בוקס צריך רק ארבע אצבעות'".

הילד בחינוך חילוני, הילדה בדתי

ואם בילודה עסקינן, בעתיד של מיטל היא רואה שמונה ילדים. יאיר משתנק: "לא נספיק. יש לנו 4 ואת בת 35". מיטל לא מתרגשת: "עד גיל 40 אני סוגרת את הפינה". הדתי מבין השניים מציע לה לחפש בעל אחר. "חילונית! את כבר פי-שניים ממה שמותר לך: יש לנו ארבעה ילדים, מבחינתי זה כבר שמונה. זהו".

ומה על הילדים?

"חשבנו הרבה על חינוך, וניסינו לקבל החלטה משותפת מה באמת יהיה הכי טוב עבורם", כך מיטל. "כרגע המצב הוא כזה: גדעון בן השמונה, הבכור, לומד בבית ספר 'משגב' החילוני. אדווה לומדת בכיתה א' בבית ספר דתי, ביישוב מורשת. דפנה ושיר עוד לא לומדות, ואולי נשלח אותן לבית ספר מקצועי".

"יש לילדים כל הזמן שאלות"

בבית עצמו זוכים הילדים לחינוך דתי, אך ניתנת להם האופציה להחליט האם הם רוצים להישאר דתיים או לא. "הרבה יותר קשה להחליט פתאום שאתה דתי, כשאתה גדל כחילוני. אמנם הבן הגדול, גדעון, לא לומד בבית ספר דתי, פשוט כי החלטנו שהמקום שבו הוא לומד יותר טוב עבורו - ואנחנו מנסים להשלים לו את פערי הדת. המחשבה היא שדווקא בכיתות הגבוהות יותר הוא יעבור לבית ספר דתי, ולא יישאר בבית ספר חילוני.

"אדווה, לעומתו, לומדת בכיתת בנות בלבד, אבל אין ספק שיש כל הזמן שאלות. הילדים שואלים 'למה אימא עושה את זה ואתה עושה את זה?' יש פה דיאלוג אינסופי".

"אני חילונית אבל אני מאמינה", מיטל מחזקת. "זאת אומרת, הבסיס של האמונה קיים בי חזק, אז אני כן נותנת את ההסבר מהמקום הקרוב שלי לדברים, וזהו. אני יודעת שיש אנשים שאומרים: 'איך הילדים יגדלו? הם יתבלבלו'. אז זה לא קורה ואין בלבול. כאילו שבמשפחות דתיות הילדים כולם יוצאים דתיים".