מורתו של קייס נפרדת: "כשהייתי מצוברחת, הוא הגיע לשמח"

המורה הדתייה סופדת לתלמיד ממזרח ירושלים: סרטון של חן באבו, מורה יהודייה דתייה המלמדת בשועפט שבמזרח ירושלים, רוקדת עם תלמידה קייס אבו רמילה - התפרסם אתמול (יום א') ועורר הדי כאב. בבוקר שבת נמצא הילד הירושלמי בן ה-7 מת בבור מים בשכונת בית חנינא, לאחר שככל הנראה נפל לבור המים הפתוח וטבע.

<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות . היכנסו >>  

"אני זוכרת שבאחד הימים הגעתי לבית הספר והייתי מאוד מצוברחת", היא מספרת בראיון לאולפן ynet. "נכנסתי לשער ואיך שאני נכנסת, קייס רואה אותי וקופץ עליי ומחבק אותי. והחיוך שלו, המבט, האהבה שהוא ידע לתת, מיד השכיח את מצב הרוח שהייתי בו. הוא היה ילד אהוב מאוד".

קראו עוד בערוץ היהדות : 

• "באתם מאוחר מדי": הרגעים הראשונים אחרי השחרור
• "לא שמעתי ממשפחתי זמן מה": מכתבי אסירים מאושוויץ
• "רציתי לעשות תיקון": נכדו של הנאצי מצא את המשפחה שמכרה את החנות
  

ביום שישי בשעות אחר הצהריים הלך קייס אבו רמילה למכולת השכונתית, ומאז נעדר מביתו. לאחר שעות של חיפושים ובסיוע התושבים, איתרו צוללנים של כבאות והצלה במחוז ירושלים את גופתו בתוך בור מים בעומק 6 מטרים.

"בחרתי להיות פה"

תושבי השכונה המתגוררים סמוך לבור המים שבו אותר קייס, האשימו את העירייה שלא גידרה את המקום: "התרענו על מפגעים אבל עיריית ירושלים לא עשתה דבר". חצי שנה לפני המקרה, התריע מבקר המדינה על טיפול לקוי של העירייה במצב התברואה, בפינוי הפסולת, בהצבת מספר כלי אצירה ובניקיון הרחובות בשכונות הערביות - בעיקר אלו שמחוץ לגדר ההפרדה.

באבו מבקשת להזכיר את הטוב. להוציא מהטרגדיה תובנות לחברה מתוקנת יותר. "בחרתי להיות פה", מספרת המורה הירושלמית, המגיעה מרקע כל כך שונה. "זו אוכלוסייה שמאוד מעניינת אותי, ואני באמת רואה זכות ללמד את הילדים האלה".

היא מוסיפה כי "זו הדרך לגשר על פערים ולהכיר אחד את השני. הם פשוט ילדים שאת רק רוצה לשמח ולהוציא מהם את כל היכולות. יש פה כישרונות. אני לא חושבת על מי הם או מה הם".

"להיות קצת כמו קייס"

המורה חן באבו(צילום: משה מזרחי, ניצן דרור)

"ניסה לשמח את כולם"

לבאבו יש ביקורת לא קלה על החברה הישראלית, "אנחנו לא שמים לב למי שסביבנו. גם בתל אביב יש הבדלים בין שכונות, אבל לא אכפת לנו מזה כי טוב לנו בשכונות שלנו", היא אומרת. "אנשים במזרח העיר - אין להם את הזכויות הבסיסיות".

לדבריה, חייו של קייס הקטן אבדו בשל אדישות כלפי המיעוט: "זה חיים של ילד קטן שלא עשה כלום. מה ילד חווה, כשהוא יודע שהמילה של ההורים שלו לא שווה כמו המילה של הורים במקום אחר? כי כשהם פונים לעירייה, הם לא מקבלים מענה. אנחנו, כתושבים, צריכים דבר ראשון לנסות להקשיב, לקבל, לדאוג למישהו שונה, ואני חושבת שזו תכונה שאפשר לקחת מקייס".