המחוזי: יורשים לא זכאים לקזז הפסדי המנוח

בדוחות מס שהגישו שתי אחיות שירשו חלק מהעסק של אביהן הן ביקשו להתחשב בהפסדי עסק והון של עשרות מיליונים. ביהמ"ש דחה אותן

עו"ד (רו"ח) מוטי ארניה | פסקדיןפורסם: 05.02.20 , 18:40

בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה לאחרונה ערעורים שהגישו שתי אחיות לאחר שפקידי השומה בכפר סבא ותל אביב סירבו לבקשתן לקזז מהכנסותיהן הפסדי עסק והון של עשרות מיליוני שקלים שירשו מאביהן. השופט מגן אלטוביה אישר את עמדת פקיד השומה שלפיה קיזוז הפסדים היא זכות אישית המוקנית לאדם שספג את ההפסדים ולא ליורשיו.

לאב המנוח היה עסק שצבר ב-2011 הפסדי עסק ומשלח יד בסך של יותר מ-2.6 מיליון שקל והפסדי הון בסך של כ-46 מיליון שקל. שנה לאחר מכן הוא הלך לעולמו ובנותיו ירשו כל אחת שליש מהעיזבון שלו. במסגרת דיווחים שלהן לרשות המסים, ביקשה כל אחת מהן לכלול בדוחות את ההפסדים בהתאם לחלק היחסי שירשו. אלא שפקידי השומה בכפר סבא ותל אביב דחו את בקשותיהן בנימוק שהפסדים לא ניתנים להורשה.

משפט כללי

הוצל"פ התחשבה בסכיזופרנית שנקלעה לחובות

עו"ד אייזיק סטולוב | פסקדין

אף שחוק חדלות פירעון קובע שההליכים תקפים רק למי שצבר חובות של 50 אלף שקל או יותר, הוא מאפשר חריגים בגלל "טעמים מיוחדים"

הוצל"פ התחשבה בסכיזופרנית שנקלעה לחובות

האחיות הגישו ערעור שהתבסס על הטיעון שהפסדים הם "נכס" לפי פקודת מס הכנסה, ומכאן שירשו נכס זה ויכולות להשתמש בו לצורכי מס. לדבריהן, הן אלה שספגו את ההפסדים של העסק, שהקטינו את נכסי העיזבון, ולכן זה אך צודק לאפשר להן להשתמש בהפסדים לטובתן.

השופט מגן אלטוביה דן תחילה בהפסדי העסק וקבע כי בהקשר זה לשון הפקודה ברורה וקובעת במפורש כי רק "אותו אדם" יכול לקזז את ההפסדים שספג מהכנסותיו. תהוא הבהיר כי הגדרת המונח "אדם" בפקודה לא כוללת את היורשים שלו. נקבע שגם תכלית ההוראה העוסקת בקיזוז הפסדי עסק לא מתיישבת עם טיעוני המערערות. לדברי השופט, עצם העובדה שהעיזבון של המוריש הוקטן עקב ההפסדים לא יוצרת זהות בינו לבין היורשים. ההפסדים שלו אינם ההפסדים שלהם.

הוא הוסיף שקיזוז היא זכות שנועדה לתמרץ בעלי עסקים לקחת סיכונים ולהשיא רווחים, ובסופו של דבר פוגעת בהכנסות המדינה ממסים. על כן, יש לתחום לה גבולות ולהיזהר מפני פרשנות גמישה מדי של הוראות המחוקק.

"המחוקק המבקש לקבוע תמריץ רחב מזה המאפשר ליורשים ליהנות מנטילת הסיכון של המוריש ובכלל זה לאפשר להם לנצח ע"ח הקופה הציבורית, הפסדים שנצברו בשל ניהול רשלני או כושל, צריך לומר זאת בלשון חקיקה מפורשת תוך קביעת הסדר וגבולות לתמרוץ 'זכות אבות' שכזו", נכתב.

למסקנה דומה הגיע השופט גם בנוגע לקיזוז הפסדי ההון. "שימוש בהפסד שנוצר למוריש בשעה שמימש המוריש נכסי הון אחרים בידי היורשים מצריך אמירה מפורשת של המחוקק", כתב. לדבריו, בהוראה הרלוונטית אין כל התייחסות ליורשים ומכאן שהם לא רשאים להיכנס בנעלי הנישום.

"העברת הפסדי הון (ולמעשה גם הפסד עסקי) ליורשים ואחריהם ליורשי היורשים וליורשים אחריהם יוצרת מקטע בלתי סביר של בחינת ההתעשרות הן במישור הזמן והן במישור זהות הנישום. זהו מיצוע 'נצחי'. בשיטה שכזו כשכל יורש 'יתרום' עם השנים את הפסדיו להפסדים המועברים, ספק אם ניתן יהא לגבות מס כלל", סיכם השופט את עמדתו.

לפיכך הערעורים נדחו והמערערות חויבו בהחזר הוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דין בסך 25,000 שקל. יצוין כי בית המשפט לא התייחס למצב שבו מועברים נכסים, אשר טמון בהם הפסד, ליורשים ונמכרים לאחר קבלתם בירושה. בהתאם לכך, יש לבחון את עיתוי מימוש ההפסד על ידי המוריש ו/או היורשים, כל זאת בכדי לנצל את הטבת המס הגלומה בהפסד הטמון בנכס.