אלכס הרוני: "האוכל הישראלי סולל ליין את הדרך בעולם"
ביקרנו בתערוכת היין הכשר בלונדון וניסינו לברר, איך הפופולריות של השפים הישראלים והפריחה של המטבח הים-תיכוני בעולם סוללת את הדרך גם ליין ישראלי? אלכס הרוני: "ישראל היא מילה טעונה בעולם, אבל ברגע שהתגברנו על זה אנחנו מגלים שיש אנשים שמאוד פתוחים ליינות ישראליים ומוכנים לטעום"
את אולם הכנסים הגדול של המלון בלב לונדון גדשו לפני כשבוע אלפי מבקרים שהגיעו לטעימה השנתית של יינות כשרים, המתקיימת מדי שנה בעיר. הקהל מורכב רובו מיהודים שומרי מסורת, אבל אפשר למצוא שם גם לא מעט סקרנים שהגיעו לבדוק מה הבאזז על היינות של המדינה הקטנה והבעייתית במזרח התיכון.
לא מעט יקבים ישראליים הציגו בתערוכה את היינות שלהם ובהם יקב פייב סטונס, יקב יתיר, יקב פלאם, יקב קסטל ויקב דלתון, שגם משיק בימים אלה סדרה חדשה בת חמישה יינות בשם "אסופה", וגם חוגג 25 שנים ליקב. את היינות האלה אפשר לפגוש בלונדון גם בחנויות יין יוקרתיות כמו "הדוניזם" ובכלבו היוקרתי "סלפרידג'ס", מה שתורם לתדמית ומרים לתעשיית היין הישראלית כולה. אבל מסתבר שזה לא פשוט בכלל.
יותר ויותר יקבים ישראליים מנסים להחדיר את היינות שלהם לאירופה ולארצות הברית, אבל מדובר בתהליך מורכב. מעניין לגלות שמה שמסייע ליין הישראלי לכבוש את השווקים בחו"ל זה דווקא האוכל - העלייה והפריחה של שפים ישראלים בעולם וההתעניינות הגוברת במטבח הים-תיכוני גרמו לקהל להתחיל להתעניין גם ביין שמגיע מהמדינה הים-תיכונית, ישראל.
"זו מלחמה, אבל מי שרוצה למכור בחו"ל צריך להשקיע הרבה מאמצים וזמן בנסיעות", מסביר אלכס הרוני, הבעלים והמנכ"ל של יקב דלתון, "ומי שרוצה למכור יין ישראלי במדינות אחרות חייב כל הזמן להרחיב את פלח השוק שלו, ולא לפנות רק ליהודים. עם זאת, חשוב להדגיש כי אי אפשר לזלזל בשוק היהודי בעולם, הוא מביא לנו הרבה מאוד הכנסה והרבה מאוד נחת, אבל תמיד רוצים לגדול".
אתם מוכרים את היין שלכם גם במסעדה החדשה של אסף גרניט בלונדון, ההצלחה שלה זה בטח גם משהו שעוזר.
"מה שעוזר לנו היום, גם באירופה וגם בארצות הברית, זו התנופה של המסעדות הים-תיכוניות - פתאום אנשים רואים את ההצלחה של האוכל הים-תיכוני ושל השפים הישראלים, והם מתחילים להתעניין גם ביין ישראלי. אבל לא רק זה: ענף היין הישראלי בעולם יכול לצמוח גם בזכות אנשים שמתעניינים במדינות אזוטריות כמו קפריסין, יוון ולבנון, והם מתעניינים וסקרנים גם לגבינו. לצערי המילה ישראל מביאה איתה הרבה מטענים. זאת מילה טעונה בגלל הרבה סיבות, ועל זה אנחנו חייבים להתגבר, וברגע שהתגברנו על זה אנחנו מגלים שיש אנשים שמאוד פתוחים לכל הנושא של יינות ישראליים ומוכנים לטעום".
בפרספקטיבה של 25 שנה - מה השתנה בעשורים האחרונים בענף היין?
"היום יש הרבה יותר תחרות. כשאני התחלתי לפני 25 שנה היו אולי 20-10 יקבים, והיום יש 200 יקבים וכולם צועקים כדי לקבל את תשומת לב של הצרכן. היקבים שאנשים לא ספרו אותם גם עשו מאמצים לשפר את מעמדם בשוק ולשפר את איכות היין שלהם. הרבה ישראלים צעירים למדו ייננות, אז יש לנו כבר ייננים מנוסים ומלומדים שתורמים לענף היין. וזה טוב לענף, כי היינות שאנחנו שותים היום הם הרבה יותר טובים. כולם נושכים ברגליים אחד של השני, אבל המחקר והזנים החדשים והחידושים זה השיפור. ההתקדמות שמתרחשת היום בענף לא הייתה לפני 25 שנה".
והיום אפשר לייצר יין לא יקר?
"אני מאמין שכן. אנחנו אחראים על הגידול של הענבים שלנו ואנחנו יודעים לשלוט בהוצאות שלנו ובאיכות, ולמזלנו לפני עשר שנים הצהרנו על עצמאות בכרמים שלנו כי הרגשנו שהגורל שלנו חייב להיות בידינו. אז נטענו 800 דונם של כרמים בשליטתנו, וברגע שאתה שולט במה שאתה עושה ואתה לא מושפע מהמחירים ומהתזוזות של המחירים בשוק, אתה יכול לשלוט יותר על התמחור של היין".
ומה עם השופוני? יש אנשים שאוהבים יין יקר.
"הרבה אנשים באים אליי ואומרים לי 'אין לך יין ב-1,000 שקל, אין לך יין ב-700 שקל? אז אנחנו לא קונים, זה לא מספיק יקר לנו'. אז לאלו עכשיו פיתחתי יין מיוחד, כי אני יודע שיש גם שוק לזה. אנחנו לא סתם מביאים יין באריזה ובקופסה יפה, אנחנו משקיעים המון בתוכן שלו. אנחנו לא מוציאים יין שאנחנו לא מאמינים שהוא שווה את הכסף. מה שיש בפנים זו השקעה של שנים של כורמות ושל ייננות, 20 חודש בחביות חדשות, וכל מה שצריך בשביל שהיין הזה ייצא כמה שיותר טוב. עם יד על הלב אני יכול להגיד שאנחנו עושים יין לכל כיס, ולכל יין יש התרומה שלו. כשפתחנו את היקב הבנו שאנחנו לא יכולים לגבות מאות שקלים על כל בקבוק, אז בחמש-שש שנים הראשונות של היקב הפסדנו על כל בקבוק כי ידענו שנעשה את הקפיצה ונגיע מ-20 אלף בקבוקים ל-50 אלף בקבוקים ומשם ל-300 אלף בקבוקים, ועד היום שאנחנו מייצרים למעלה ממיליון בקבוקים בשנה. המחירים לא יכולים לקפוץ כל הזמן, ומההתחלה תמחרנו את המחיר של היין במחיר סביר, זה משהו שיכולנו להמשיך איתו. זה היה חלק מהגידול שלנו בשנות ה-90 וה-2000. אנחנו גדלנו עם שוק היין, שזה היה טוב ליקב כל ההתפתחות בעולם הזה, אבל גם גדלנו כי נתנו מחירים שפויים".
דור חדש, יינות חדשים
על סדרת "אסופה" החדשה חתום היינן גיא אשל, שלמד ייננות בקליפורניה והתמחה באוסטרליה. אשל ניסה לחבר בין קליפורניה לים התיכון, והאג'נדה שעמדה מאחורי הסדרה היא הרצון לייצר יינות שונים בעלי אופי ארטיזנלי. יש שם שלושה יינות אדומים ושניים לבנים, ויש להם תוויות צבעוניות שאוירו בידי אמנים ישראלים מהזרם המודרני. "נתתי יד חופשית ליינן הצעיר שלנו גיא אשל להשתולל במרתף, לעשות יינות שהוא רוצה לעשות ולהביא את הביטוי שלו לתוך היינות של היקב", אומר הרוני.
איך מחברים בין קליפורניה לים התיכון? אלו שני עולמות שונים לגמרי.
"נכון, אבל יש זנים משותפים כמו זינפנדל, וכל הרעיון הוא שהיינן מביא את היצירתיות שלו לתוך זה. עד היום היקב מבוסס על הסדרות המסחריות, ועכשיו נכנס לכאן גם פן של יצירתיות. אם לא מנסים לא מתקדמים, ואם לא מתקדמים זה כאילו שעצרת והלכת אחורה".
יש לכם 50 יינות, למה בעצם צריך עוד?
"לא צריך עוד אבל צריך גיוון. אני מאוד מאמין בנושא של נישות, אני חושב שיש נישה לכל יין ופלח שוק לכל יין. חוץ מזה גם השוק משתנה כל הזמן, ואני רואה עכשיו את תפקידי ביקב אחרי 25 שנה שמיקמנו את עצמנו - זה להמשיך ולעשות את היקב רלוונטי לדור הבא. כשהתחלנו את היקב לפני 25 שנה אני הייתי בן 25, אבא שלי היה בן 60 ואנחנו בנינו יינות לדור שהיה לפני 25 שנה, ועכשיו הדור הזה מחפש דברים אחרים, זה דור שונה לחלוטין, הוא מחפש איכויות שונות ביין שהוא שותה. אני תמיד חייב להתאים את היקב למציאות בשוק. אני מבין שיש דור אחד שאהב סוג מסוים של יין, ולצערי ועם כל הכאב לא ימשיך איתנו עוד 25 שנה, ואני חייב להכין את היקב לדור שמתחיל עכשיו לשתות יין. הסדרה החדשה מביאה את הביטוי למשהו יותר צעיר ולאנשים שמחפשים משהו משונה ושונה בחוויית היין שלהם".
אבא שלך הקים את היקב לפני 25 שנה, הוא עדיין מעורב?
"הוא מתעניין ושואל, אבל היום הוא נותן יד חופשית יותר מפעם. זה כמו שותפות ביני לבינו והוא השותף השקט, הוא עדיין מעורב ורוצה להבין מה קורה. בימים הראשונים של היקב הוא היה הגב הפיננסי של כל זה, ועכשיו היקב עומד בפני עצמו".
לסיום אני חייבת להבין - באמת יש לכם יין שנקרא "תיק תוק"?
"יש לנו יין שנקרא תיק תוק, זה יין מזן סמיניון בסגנון אוסטרלי - לוקחים יין צעיר, מכניסים אותו לבקבוק ומחכים איתו כמה שנים. אנחנו בקבקנו את היין לפני שנתיים ועכשיו אנחנו מחכים לזמן שיתאים להוציא אותו לשוק, ובינתיים הזמן מתקתק. זו הסיבה לשם - תיק תוק, כמו מחוגי השעון והזמן שעובר. אין שום קשר לאפליקציה. הזהירו אותי שאולי זה יעשה לנו בעיות, אבל היו שעונים לפני האפליקציה ולפני הסמארטפון, וגם היין שלנו נולד לפניה. אני עדיין עונד שעון אנלוגי שעושה תיק תוק".
הכותבת הייתה אורחת של "יקב דלתון" בתערוכת היין בלונדון
