נתנו בית במתנה כדי להפחית מס – וישלמו על כך

בני זוג נתנו את דירתם לאמה של האישה, אלא שהיא הלכה לעולמה למחרת והנכס חזר אליהם כירושה. רשות המסים חייבה אותם במס רכישה מלא

עו"ד איתי הכהן | פסקדיןפורסם: 25.02.20 , 14:42

הקו הדק שבין תכנון מס לגיטימי לבין עסקה מלאכותית: ועדת ערר לפי חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) בנצרת דחתה לאחרונה ערר שהגיש זוג שרכש בית בטבעון על חיובו במס רכישה מלא ובקנס גירעון. חברי הוועדה, בראשות השופטת עירית הוד, דחו את טענת בני הזוג שלפיה העבירו את הבית הקודם שלהם במתנה בעסקה כשרה וכתכנון מס לגיטימי, ולכן היו זכאים לפטור על רכישת דירת מגורים יחידה. נקבע כי מארג הראיות בתיק ונסיבות העסקה מעידים כי הייתה פיקטיבית ונעשתה רק למטרת הפטור.

חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) קובע כי מי שמוכר דירת מגורים ישנה ורוכש דירה חדשה זכאי לפטור ממס רכישה על דירת מגורים יחידה, ובתנאי שימכור את הדירה הישנה בתוך 24 חודשים. במקרה הזה, בני הזוג רכשו ב-2015 בית בטבעון, ומאחר שהיה ברשותם בית נוסף הם שילמו מס רכישה של כ-120 אלף שקל. ואולם, ביום האחרון לפני שהסתיימה "תקופת החפיפה" המותרת לפי החוק, הם הודיעו על עסקת מתנה שבמסגרתה העניקו את הבית הישן לאמה של האישה, ובהתאם לכך זכו בהחזר מס.

חוק ונדלן

אין אור ואין אוויר: כך נפסל פרויקט תמ"א 38

עו"ד גיא יקותיאל | פסקדין

יזמית שגיבשה תוכנית לשני בניינים ברמת גן נתקלה בהתנגדות העירייה ושכנים שטענו לפגיעה באיכות חייהם. בית המשפט הסכים איתם

אין אור ואין אוויר: כך נפסל פרויקט תמ"א 38

אלא שיום אחרי ההצהרה הלכה האם לעולמה והבית חזר לזוג בהתאם לצוואתה. העניין עורר את חשדו של מנהל מיסוי מקרקעין, שבהמשך הוציא שומה מתוקנת שחייבה את הזוג במס מלא ובקנס גרעון, בטענה שהעסקה נכרתה במטרה לחמוק ממס.

בערר שהגישו בני הזוג הם טענו כי העסקה נערכה כדין, וכי מדובר בתכנון מס לגיטימי. אולם יו"ר הוועדה השופטת הוד הבהירה כי יש הבדל בין תכנון מס בעסקה מסחרית תקפה, לבין עסקה מלאכותית שמטרתה היחידה היא הפחתת מס.

השופטת, שתמכה בעמדת מיסוי מקרקעין, סברה כי המארג הראייתי אכן מעיד על עסקה פיקטיבית שלא היה בה היגיון או טעם מסחרי למעט החזר מס, והבהירה כי זהו לא תכנון מס לגיטימי. בין היתר היא הפנתה לכך שבתחילה טענו בני הזוג שהחליטו לעזור למנוחה כלכלית. אלא שלא הוכח שהיא קיבלה הטבה כלשהי – היא לא גרה בנכס ואף לא נהנתה מדמי השכירות, שהועברו לעוררים.

בהמשך החליפו בני הזוג גרסה וטענו שנתנו את הבית משום שהיו במצוקה כלכלית, והמנוחה התחייבה לעזור להם עם תשלומי המשכנתא. אלא שגרסה זו סותרת את הקודמת ואת הסכם המתנה, ואף אינה הגיונית שכן קשה להאמין שמי שנמצא במצוקה מעניק במתנה בית מניב תשואה.

לכך הצטרפה הצוואה, שבמסגרתה המנוחה חילקה את כל רכושה בין ילדיה, למעט את הבית – שאותו השאירה לעוררים. לו הבית היה באמת שלה, ציינה השופטת, הוא היה אמור להיות מחולק בין כל היורשים. מכאן נקבע כי העסקה הייתה למעשה "דלת מסתובבת": הבית היה אמור לעבור לאם לצורך הפחתה במס ובהמשך לחזור לעוררים.

השופטת הוסיפה כי גם העובדה שהעסקה בוצעה ברגע האחרון, יממה לפני תום תקופת החפיפה, מעידה שהעוררים החליטו להעביר אותו במתנה רק אחרי שהבינו שלא יצליחו למכור אותו בזמן כדי לזכות בהטבת המס.

חברי הוועדה - עו"ד ד"ר נתן מולוכו ועו"ד אברהם הללי - הסכימו עם השופטת, ולכן הערר נדחה תוך חיוב העוררים ב-10,000 שקל הוצאות.