שלוש נקודות שיוכלו להוביל להכרעה ברגע האחרון
מאז בחירות אפריל 2019 ישראל ב-325 ימי שיתוק. מה הלקח העיקרי שלמדו המפלגות בין הסיבובים? האם הפנייה לקהילה האתיופית ולערבים תשפיע? ואיך מנסים בליכוד לפרק את המוקשים היעילים של כחול לבן? | פרשנות
על אדי הדלק האחרונים שלה וכשהיא כבר מקרטעת וחורקת תגיע ביום שני מערכת הבחירות השלישית אל קו הסיום. שנה של משבר שלטוני שהכניס את המערכת הפוליטית לסיר לחץ על סף פיצוץ. הכול בחסות פוליטיקאים שהחליטו לפתע פתאום לעמוד במילתם - כל אחד מסיבותיו - ולייצר פלונטר בלתי פתיר.
בחירות 2020: כל העדכונים במתחם המיוחד ב-ynet
היו אלה 325 ימים של שיתוק מאז סיבוב א' ב-9 באפריל 2019. בסיומן של בחירות קשות ומכוערות התבררו התוצאות העגומות. בימין נתקעו על 60 מנדטים, במרכז-שמאל נתקעו עם כוח פוליטי גדול ובלתי ניתן למימוש. עם פוסט טראומה טרייה יצא גוש הימין לעוד מערכה שהגדילה את ההלם. בשעה שבישראל רוב ימני ברור, גוש הימין בכנסת רשם עוד היחלשות - 56 מנדטים בלבד. בבית הספר זה ציון "עובר", בפוליטיקה "נכשל". אל הסיבוב השלישי יצאו כולם כמוזנקים מתוך חלום בלהות. מייחלים להכרעה.
מה יקרה עם הימין הפעם, זו שאלה שיש לה השפעה גם על הגוש השני. אם נתניהו מגיע ל-61 מנדטים תמונת המצב די ברורה. אם לא, הכדור עובר למגרש של מפלגות המרכז-שמאל, שם קיימים כמה תרחישים יצירתיים שיכולים לצאת אל הפועל - בראשם הקמת ממשלת מיעוט ולאחר מכן ניסיון לפרק את גוש הימין.
ממשלת המיעוט, צריך להסביר, היא פריבילגיה שיש לגנץ ואין לנתניהו. יש כיום בכנסת רוב ברור נגד נתניהו עם הרשימה המשותפת, וכל יוזמה שיביא תיפול בהצבעה.
אז מה בכל זאת הלקח שלמדו המפלגות בין הסיבובים? לא מעט. אחת המסקנות שאליהן הגיעו בשתי המפלגות הגדולות היא שהיכולת להעביר מצביעים מגוש לגוש מצומצמת. כמות האנרגיה שדרושה לשם כך עולה בהרבה על התועלת, ולכן בליכוד מתעמקים בקהל הימני האדיש ובכחול לבן בקהל שחושש מקדנציה נוספת לנתניהו - גם על חשבון המפלגות האחרות בגוש.
למרות זאת, שלושה אירועים חדשים-ישנים, שונים באופיים, עשויים להשפיע ואפילו להוביל להכרעה.
1. הקהילה האתיופית
לא מעט מחשבה ואנרגיות השקיע נתניהו בקהילה בחודשיים האחרונים. בסיבובים הקודמים לכחול לבן היו שני נציגים יוצאי אתיופיה במקומות הריאליים, לצד עבודת שטח ומצע מגובש, ובליכוד זלזלו. אבל לא עוד. הם סומנו כפוטנציאל יחיד שניתן להניע מגוש לגוש, מתוך הנחה שבעבר רבים מבני הקהילה כבר היו בליכוד ונטשו לכחול לבן. עכשיו מנסים לסלול עבורם את המסלול ההפוך, חזרה הביתה.
2. כדי שלא ינהרו
אירוע מעניין נוסף הוא הציבור הערבי. "אם יש אדם אחד שהרשימה המשותפת צריכה לתת לו מדליה ותעודת הוקרה, הוא נתניהו", אמר השבוע בכיר במערכת הפוליטית. "היחיד שהצליח להדביק אותם כל כך חזק ולעורר את הציבור הערבי להגיע לקלפיות בצורה יוצאת דופן".
קמפיין המצלמות וההשתוללות סביב הציבור הערבי חזרו אל הליכוד כבומרנג, שירתו בעקיפין את כחול לבן - וכיום בשני צדי המתרס הולכים על ביצים בכל הנוגע למסרים ולאסטרטגיה.
כאן מגיע אולי הלקח אולי החשוב ביותר. מצד אחד הליכוד יצא בקמפיין אגרסיבי שבו מככב אחמד טיבי ומיועד לבייס הימני, ומצד שני ניכר החשש שמא זה יתפרש כאצבע בעין לציבור הערבי ויוביל לריצת אמוק לקלפיות במגזר. מסיבה זו החל הליכוד באופן חסר תקדים להריץ קמפיין נפרד ורחב בציבור הערבי, שכלל לא רק עשרות שלטי חוצות אלא גם ראיונות בתקשורת הערבית ואפילו כנס בטמרה (שהיה היחיד שיצא אל הפועל, אף שתוכננו כנסים נוספים).
"ברור שלא נצליח לייצר שם אחוזי תמיכה", אומר בכיר בקמפיין הליכוד, "אבל לפחות נמתן את הכעס. אין לנו ציפייה שיצביעו מחל, אבל יש לנו ציפייה שלא יצביעו למשותפת. המטרה היא להקטין את המוטיבציה שלהם להצביע".
למרות הפילוח המדוקדק של הקהלים, שאלה אחת עדיין מרחפת באוויר במטה הליכוד ומייצרת דיונים ערים: מי הם המצביעים של ליברמן? מאיפה מגיעים המנדטים שלו? "יש לנו תשובות להכול, אבל את העניין הזה אף אחד לא מבין", אומר הבכיר.
3. פירוק המוקשים
שני מסרים שליליים שהציפו בכחול לבן מול קמפיין הליכוד, והבדיקות מוכיחות שהם אפקטיביים מאוד. האחד - הליכוד היא מפלגה מושחתת, השני - נתניהו מכהן יותר מדי זמן והגיעה השעה להחליף.
את המוקש הנוגע לכתבי האישום של נתניהו ופתיחת משפטו ביקשו בליכוד לפרק על ידי יצירת הקבלה בין שתי המפלגות. חקירת "המימד החמישי" באה לעולם שבועיים לפני הבחירות וסייעה לנתניהו לנסח את המסר ולטשטש את מצבו התקדימי, אף על פי שמצבו שונה בתכלית מזה של גנץ שאיננו חשוד בכלום. גם הקלטות של אשכנזי והטלפונים של גנץ נוספו לחגיגה. נתניהו הרגיש שהוא שוב שולט באירועים.
באשר לטענה השנייה, נתניהו שקל יותר מפעם אחת לפרק אותה באמצעות הצהרה של הרגע האחרון שלפיה זו תהיה הקדנציה האחרונה שלו. בסביבתו סברו שהמסר אפקטיבי מאוד לבוחרים ומפחית גם את מפלס השנאה. בבחינת "תנו לי לסיים את מה שהתחלתי ואלך בכבוד". למרות ההבנה שמדובר בפתרון טוב, עד רגע זה נתניהו לא מסר הודעה כזאת. הסיבה לכך, בין היתר, היא הסכנה הטמונה בהצהרה לאחר הקמת ממשלה, אם וכאשר.
בליכוד אורבים
עד כה מקבל נתניהו מעמד על של אוטוריטה שאיש לא מערער עליה, כי אין לדעת באיזה סיבוב יפגוש אותו שוב. אם יתברר שאלה רגעיו האחרונים בשלטון, המוטיבציה להפיל ממשלה כזאת ולשלוח אותו הביתה תהיה גדולה מהרגיל. לא רק מבחוץ. גם, ואולי בעיקר, מהליכוד.
ביום שני, אחרי שנה של תהפוכות שלא הובילו לשום מקום, יצעדו שוב אזרחי ישראל לקלפיות. לא ברור איזו ממשלה תקום פה ביום שאחרי ומה תהיה מידת יציבותה. אבל פעם רביעית, משוכנעים רוב הנוגעים בדבר, כבר לא תהיה.
לפנייה לכתב/ת 
