שופט ביקר בעלי דירה שניפחו תביעת פיצויים

בני זוג דרשו 95 אלף ש' מיזמית שביצעה פרויקט תמ"א 38 בבניין בטענה לליקויי בנייה. אבל ביהמ"ש קבע שהדרישה לא תואמת את המציאות

עו"ד אילן בר יוסף | פסקדיןפורסם: 03.03.20 , 16:11

תביעה לפיצויים על ליקויי בנייה בדירה בבניין שעבר תמ"א 38 הסתיימה לאחרונה בבית משפט השלום בתל אביב בחיוב היזמית בעשירית בלבד מהסכום שנתבע: השופט גיא הימן קיבל את חוות דעתו של מהנדס מומחה, שדחה את הטענות העיקריות של בעלי הדירה לגבי בעיות רטיבות ופגמים בחניה. לפיכך, במקום כ-95 אלף שקל, התובעים יסתפקו בפחות מ-10,000 שקל.

בני הזוג הגישו את התביעה נגד היזמית "שטיכמוס חברה לבניה" לפני כשנתיים. בין היתר הם טענו לליקוי בנעילה של הממ"ד, שיפוע ברצפתו, סטייה בזוויות של קירות המסדרון, חוסר אחידות בין המפלס של הסלון לבין הממ"ד, ליקויי רטיבות ובעיות במיזוג האוויר. לדבריהם, החניה שקיבלו קטנה מדי וממוקמת בסמוך לכניסה לבניין כך שקשה להשתמש בה.

חוק ונדלן

סכנת חיסול לפרויקטים של פינוי-בינוי / דעה

עו"ד יגאל מדר | פסקדין

הרשות להתחדשות עירונית פרסמה עמדה שלפיה התמורה בפרויקטים לא צריכה לעלות על 12 מ"ר, למעט בדירות קטנות. זו פגיעה בעיקרון השוויון

סכנת חיסול לפרויקטים של פינוי-בינוי

התובעים טענו שהליקויים, ובעיקר בעיית החניה, גרמו לירידת ערך הדירה ודרשו פיצויים של יותר מ-95 אלף שקל, לרבות על עוגמת הנפש שנגרמה להם כתוצאה מהבנייה הפגומה.

השופט הימן מינה מהנדס לבדיקת הדירה. לאחר ביקור במקום ובחינת התוכניות ויתר הראיות שהגישו הצדדים, מצא המומחה ליקויים מינוריים בלבד. הוא אישר ליקוי במנעול הממ"ד ובזוויות המבואה, אך דחה כליל את הטענות לגבי ליקויי הרטיבות והמיזוג. בנוסף הוא קבע כי חוסר האחידות במפלסים נגרם על ידי התובעים עצמם שביצעו ריצוף בהדבקה. כמו כן לא נמצא שרצפת הממ"ד עקומה.

באשר לחניה נקבע כי מאחר שמדובר בפרויקט הרחבה ולא הריסה ובנייה מחדש, היזמית הייתה כבולה למצב נתון שלא אפשר להצמיד חניה בגודל סטנדרטי לכל דירה. לפיכך, וכדי לאפשר לכל הדיירים ליהנות מחניה, אישרו מוסדות התכנון הקמת חניות קטנות יותר מהתקן – ובמקום 4.8 מטר נבנו חניות באורך 4.25 מטר. המומחה טען כי החניות נבנו כך מאילוץ והיו חלק בלתי נפרד מהתוכנית שאישרו התובעים.

השופט הימן מצא את חוות הדעת מנומקת, מפורטת ומעמיקה ולא מצא סיבה לסטות ממנה, בפרט כשאף אחד מהצדדים לא ביקש לחקור את המומחה ולא הציג סיבה מוצדקת לדחות אותה.

באשר לסוגיית החניה מצא השופט לנכון להדגיש כי התובעים לא טענו שהוטעו לגבי גודלה או שלא ראו את התוכנית לפני שחתמו על ההסכם עם היזמית. בנסיבות אלה הוא סבר כי טענות התובעים לירידת ערך משמעותית לא מתיישבים עם עקרונות ההגינות ותום הלב.

בפסק הדין הודגש כי חוות דעת המומחה היטיבה עם התובעים באופן מובהק, שכן עלויות התיקון תומחרו ועוגלו על הצד הגבוה, על בסיס עבודה של קבלן מזדמן, וכללו גם הוצאות ניקוי שלאחר התיקון.

השופט מתח ביקורת על כך שהתובעים דרשו פיצויים מופרזים שאינם תואמים את המציאות, בלשון המעטה, והבהיר כי עניין זה יתבטא בכך שלא ייפסקו לזכותם הוצאות משפט. לסיכום, התביעה התקבלה באופן חלקי ביותר. היזמית תשלם לתובעים עלויות תיקון של 8,775 שקל בתוספת פיצויי עוגמת נפש של 1,000 שקל.