מבייגל עם חור ועד בשר: יהודי הוואנה נאבקים על הכשרות

מבט מבחוץ על הוטל ראקל בהוואנה(צילום: סטיבן סילבר)

המאבק למציאת אוכל כשר: הקהילה היהודית הקטנה של הוואנה קובה, נאלצת להתמודד עם לא מעט אתגרים: היעדר משאבים ורבנים, אוכלוסייה מזדקנת ומידלדלת וחוסר וודאות מתמיד, לגבי הסיוע שהם יכולים לצפות לו מיהודי ארצות הברית השכנה. נוסף על הרשימה הזו, לא פשוט כלל למצוא בקובה  אוכל יהודי מסורתי. אחרי הכל, אחד המצרכים העיקריים בתפריט הקובני הוא בשר חזיר.

"בקובה מאוד קשה להיות שומר שבת או לשמור כשרות", אומרת יושבת ראש הקהילה היהודית העיקרית של הבירה, אדלה דבורין. יהודים אמריקנים שמצליחים לבקר באי מספרים גם על הקושי למצוא בייגל "אמיתי" עם חור - מצרך נדיר אפילו בכמה מקומות בארה"ב - כמעט ולא ניתן להשיג.

עוד קהילות בערוץ היהדות : 

• הראשון בלטביה אחרי השואה: בית הכנסת של האוליגרכים
• "קצת יותר נוח להיות יהודי": היהודים חוזרים לבודה
• תפילה לשלום חמינאי: הצצה לחיים היהודיים באיראן
• אנטישמיות, טרור וכלכלה רעועה: ניס מתרוקנת מיהודים
• טרנסניסטריה: "נדיר לחזות במותה של קהילה "
  

המדינה סובלת מאמברגו שהטילה עליה ארצות הברית  לפני עשרות שנים, זאת בניגוד למדינות אחרות באמריקה הלטינית. לכן לא ניתן לייבא למדינה סוגי מזון מסוימים או למצוא אוכל יהודי עונתי לתקופות החגים. בחג החנוכה האחרון שחל בחורף, תפוחי האדמה לא גדלו דיים ויהודי קובה נאלצו ללמוד להכין לביבות חנוכה ממַלַנגה- ירק שורש המוכר גם בשם "טארו"ֹ. בפורים, אוזני המן היו ממולאים בגויאבה במקום בזרעי הפרג המסורתיים, השוקולד או הפירות האחרים.

במקום פרג - גיויאבה(Roberto Machado Noa_LightRocket באמצעות Getty Images))

ואם כבר מדברים על המחסור במיני לחמים - גם חלות לשבת עלולות להיות יקרות מאד לפעמים. המחסור בסוג השמרים המתאים גורם לכך שבמקום החלות, מוגשות מצות בסעודות השבת.

גן עדן כשר למהדרין

מי שמנסה להציל קצת את המצב הוא יעקב ברזניאק - שוחט במקצועו וראש בית הכנסת האורתודוקסי הוותיק של הוואנה ״עדת ישראל״. היהודי המזוקן בגיל העמידה נוסע כ-70 ק"מ למשחטה. שם הוא שוחט לקהילתו (כהלכה) יותר מ-60 פרות בכל ביקור ומביא חזרה את החלק הקדמי – החלק הכשר של כל בהמה.

השוחט יעקב ברזניאק נוסע כ-70 קמ למשחטה כדי לספק בשר כשר לבית הכנסת(צילום: סטיבן סילבר)

מלבד בית הכנסת של ברזניאק ובית הכנסת הגדול יותר של הוואנה פּאטרוֹנאטוֹ, ישנם כמה מקומות נוספים בעיר שבהם ניתן להשיג אוכל יהודי. במלון הוטל ראקל בשכונה היהודית הוותיקה בעיר שנפתח ב-2003 מוגשת ארוחה ששמה "Jardin del Eden" ("גן העדן") ובה מוגשים חמיצת סלק מזרח-אירופית וסלטים ישראליים. בר הלובי נקרא ״לחיים״, החדרים קרויים על שמותיהן של האימהות המקראיות והנברשות הן בצורת מגן דוד.

הוטל ראקל(צילום: סטיבן סילבר)

בספטמבר האחרון נפתח הצימר היוקרתי הכשר הראשון במדינה - "שאטו בלאנק". בן המשפחה שייסדה את העסק, סקוט ברנטל סיפר כי בינתיים - ועד שיימצא פתרון שיאפשר להם להגיש בשר כשר - הם מגישים אוכל צמחוני ומאכלי דגים בלבד. "אנחנו רוצים לעזור לקהילה לשגשג ולפרוח והדרך הטובה ביותר לכך היא באמצעות תיירות".

קהילה מצומצת ומעט רבנים

הקושי העיקרי של הקהילות בקובה הוא דמוגרפי. ברזניאק מסביר כי הקהילה האורתודוקסית מורכבת ברובה מיהודים קשישים. היא מונה 127 משפחות ופחות מ-300 חברים בלבד, להם הוא מספק ארוחות שבת בחינם. בבית הכנסת הלא אורתודוקסי פאטרונאטו, קיים אמנם בית ספר יהודי מכובד אך הקהל במקום מבוגר יותר. בקהילות בחוף הדרומי, סנטה קלרה ובסיינפואגוס ישנו מחסור ברבנים ולכמה מהן אין בניין בית כנסת קבוע.

מבט מבפנים על בית הכנסת פאטרונאטו הנקרא גם "טמפל בית שלום" (צילום: סטיבן סילבר)

ההשפעות המדיניות של ממשל טראמפ, שהפך את מגמת ההפשרה שהחלה בשנות נשיאותו של אובמה, ביחסי ארה"ב-קובה מצמצמת את האפשרות של היהודים האמריקניים לבקר בקובה ולסייע באספקה ותרופות לקהילה היהודית - הנעדרת לרוב ממצרכים קולינריים כמו שמרים ותפוחי אדמה - שנחשבים למותרות. "לא רק הכסף חשוב, אנחנו זקוקים גם לחיבה שלכם, לאהבתכם", אומרת דבורין. "יהודים תמיד מובילים מתוך תקווה, אז אנחנו מלאי תקווה".

ההיסטוריה של היהודים בקובה סבוכה. בראשית המאה ה-20 הגיעו לאי יהודים ספרדים רבים מטורקיה ומחלקים אחרים של האימפריה העותומנית, בעת מלחמת העולם הראשונה ולאחריה; לאחר מכן הגיע גל של יהודים אירופיים שנמלטו מן הנאצים.

על-פי ההערכות כ-15,000 יהודים היו בקובה - אך רובם הגדול עזבו אחרי עלייתו של פידל קסטרו לשלטון ב-1959. כיום, אומרת דבורין, הקהילה היהודית באי כולו מונה כ-1,000 נפשות ויש יותר יהודים קובניים במיאמי מאשר בקובה עצמה.