"מודה לאלוהים שהמסכים ממכרים"

"אמא, מתי הקורונה תיגמר?" הוא שואל אותי, מרוח על הספה, רגל אחת עליי, רגל שניה על אחותו ויתר הגוף שלו רופס על הספה בלי צורה מוגדרת. "דיי", היא נובחת עליו. "תזיז את הרגל שלך ממני". הוא מזיז ומיד מחזיר. "אמא", היא צועקת.

אני מסתכלת עליו בייאוש, מסמנת לו עם העיניים שאם הוא לא מזיז את הרגל אז הסוף יגיע, ובקרוב, ולא בגלל הקורונה, ואומרת לו - "האמת, אין לי מושג. כרגע החופש בהסגר הזה הוא עד אחרי פסח, אבל יכול להיות שהמצב ימשיך".

הוא מצידו מקבל את התשובה לגמרי בשוויון נפש. שאל - עניתי. הוא יכול להתפנות להצקה הבאה כדי למלא לעצמו את החלל האינסופי הזה שהוא שט בו, בלי חברים, בלי פעילויות מוגדרות, בלי בית הספר. אני, לעומתו, נתקעת עדיין בצמד המילים "החופש בהסגר" ומבינה שהפרדוקס הזה עוד עלול למוטט את כולנו.

"תזיז את הרגל!"(צילום: אלבום פרטי )

"טוב, אני הולך לשחק במחשב", הוא מצייץ לעברי, ורץ לעולם הווירטואלי שלו, ואני פותחת בתפילת "ברוך שעשה לו מחשב", מודה לאלוהים שהמסכים ממכרים גם בימים אלו והולכת להכין ארוחת צהריים בעולם האמיתי שלי. אמנם השעה רק 11:00, ובדרך כלל אוכלים כאן צהריים בשעה שתיים, אבל היי, אנחנו במשבר, ובמשבר אוכלים יותר. הרבה יותר. כמה יותר? בואו נגיד שלהערכתי, ההצטיידות מחוסרת הפרופורציות של רוב האנשים היא פייק ניוז. אנשים לא מצטיידים בגלל הקורונה, אנשים מצטיידים בגלל שזה פחות או יותר מה שנשאר לילדים לעשות. טוב, נו, גם לנו המבוגרים.

למה אף אחד לא מכניס למדיח?

אני מסתכלת על הכיור ומרגישה קשיי נשימה. אם הייתי היפוכונדרית הייתי מיד חושדת בקורונה, אבל לא, למזלי גם הפעם אני משכילה להבין שהתסמינים נובעים ממקום אחר לגמרי. איך? איך הכיור התמלא בתוך שעתיים בחצי מהכלים שיש לי בבית? ולמה אף אחד לא מכניס למדיח?

קיראו עוד:

איך ייראה היום שאחרי הקורונה?

מה הקשר בין מלחמת הכוכבים לקורונה?

בת 14 בודדה בבידוד בבית החולים

אני מרגישה שהמשפט השגור בפיה של כל אם ממורמרת עומד לפרוץ החוצה, בכל זאת ימי משבר, וזורקת לחלל האוויר את המשפט האלמותי, זה שנשבעתי בתחילת האימהות שלי שלעולם לא אשתמש בו - "אני לא עבד! אתם תתחילו להכניס כלים למדיח, שמעתם?" לא, הם לא שמעו. הם בכלל לא כאן, בכל זאת, האוכל לא מוגש על השולחן, אז אין שום תמריץ ניכר לעין להיות סביב האישה הלא יציבה הזאת, שקרויה גם אמא, בעת שגרה.

אני ממלמלת לעצמי שזאת הפעם האחרונה שאני עושה דברים שהם אמורים לעשות, ובו בעת יודעת שזה שקר מוחלט. זהו, נידונתי לשטוף כלים ולהכניס למדיח עד סוף חיי. נו טוב, לפחות אני עומדת בכללי שטיפת הידיים בסבון כל חצי שעה. גם זה משהו.

שגרה בימי קורונה(צילום: אלבום פרטי )

התחושה הכללית בבית היא שאין שגרה ואין ודאות, מצב בלתי אפשרי כשלעצמו. הרי רוב המומחים יגידו לכם שכשאין וודאות כדאי שתיצמדו לשגרה, אבל אין שגרה. "אם אין", יגידו לכם המומחים בטון מתקתק אך החלטי, "פשוט תיבנו לכם כזאת". פשוט.

למתקשים שבינינו, סליחה - למנותקים שביננו, יש אפילו הצעות ללו"ז מסודר שכולל בתוכו שעת גזירות, שעת הדבקות (לא של קורונה) ושעת פעילות ספורטיבית משותפת לכל המשפחה. מקסים! באמת מקסים, על הדף. בתיאוריה. אני רוצה לראות את המומחה הזה שיצליח לעשות שעת פעילות ספורטיבית בתוך הבית לשלושה ילדים, מבלי שאף ילד נוגע/נושם/מרסס רוק על השני ויישאר שפוי אחרי סשן כזה.

השליטה לא בידנו

כאילו לא מספיק שאין ודאות ואין שגרה, העניין הוא שגם אין שליטה. אין שליטה על הקורונה, אין שליטה על הילדים ואין שליטה על המצב הכללי במשק. המיקרוקוסמוס של המצב בבית שלי הוא המאקרו של האנושות כרגע או אולי בעצם להפך. ואולי זה העניין בכלל - חוסר השליטה. ההבנה וההפנמה שהשליטה, רבותיי, לא בידינו. יש כאן משהו שהוא גדול מאיתנו בסדרי גודל, ואנחנו רק שחקנים במשחק שהחוקים שלו אולי ידועים אבל המטרה נסתרת מעיני כל.

חוסר שליטה(צילום: אלבום פרטי )

אז אפשר להיכנס לשאלות קיומיות ולשאול מה בעצם התפקיד שלנו כאן בכלל, ובמצב הזה בפרט? ואפשר פשוט לנסות לקחת שליטה על דברים קטנים בחיים שלנו. כל מה שעושה לנו קצת טוב על הנשמה, כמו (קצת) להתמרמר למשל. זה הדבר הראשון שאני עשיתי, מודה.

הדבר השני שעשיתי היה להשמע להוראות משרד הבריאות, גם כי אני מאמינה שזה ייגן על הקרובים שלי וגם כי זה המינימום שאוכל לעשות עבור אחרים, אבל הכי הרבה - זה חשבון נפש אמיתי שלי עם עצמי, מבחינת מה אני יכולה לעשות שונה, ויותר מזה - מה אני רוצה לעשות שונה אחרי שהתקופה הזאת תיגמר.

ההחלטה הראשונה שלי לתקופת פוסט-קורונה היא לתכנן טיול עם אמא שלי, שחוגגת בימים אלו 70, רק שתינו. כי בחיי, אין כמו אמא, במיוחד כזאת שעדיין שוטפת כלים ומכניסה למדיח בכל יום שלישי כשכל הנכדים שלה באים לאכול אצלה ארוחת צהריים.

הכותבת היא אם לשלושה ילדים (14, 11 ו-9)