שוטר נחשף לפיגוע ויוכר כנפגע פוסט-טראומה

עשור לאחר שטיפל בזירת הפיגוע במסעדת מקסים התפרצו תסמינים נפשיים אצל השוטר. משרד הביטחון סירב להכיר בו, והוא פנה לבית המשפט

מערכת פסקדיןפורסם: 21.04.20 , 07:16

ועדת הערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) שבבית משפט השלום בחיפה הורתה לאחרונה למשרד הביטחון להכיר כנפגע פוסט-טראומה בשוטר שנחשף בשירותו לאירועים קשים, החמור שבהם פיגוע ההתאבדות שהתרחש ב-2003 במסעדת "מקסים" שבחיפה

השוטר (43) הוצב ב-2001 בצוות סיור חיפה. לפי גרסתו, אחרי הפיגוע במקסים הוא אמנם סבל מסיוטים אך לא נתן להם להפריע לו והמשיך בתפקידו עד להתפרצות קשה של חרדות ודיכאון שהגיעה לשיא ב-2013 – אז הודיע כי אינו מסוגל עוד לשרת בשטח.

הוא הופנה לאבחון נפשי במשטרה וכן פנה לטיפולים פרטיים, כששורה של גורמי מקצוע אבחנו אצלו פוסט-טראומה בעקבות חשיפה לאירועים מזעזעים בעבודה. בהמשך הציעה לו המשטרה לפרוש אך הוא התעקש להישאר ולבסוף הועבר לתפקיד משרדי, ובעקבות זאת חל שיפור במצבו.

ב-2015 דחה קצין התגמולים את התביעה שהגיש השוטר לאגף השיקום, על סמך חוות דעת פסיכיאטרית שלפיה הוא לא סובל מפוסט-טראומה אלא מהפרעת הסתגלות שחלפה עם המעבר למשרד. בערעור שהגיש השוטר באמצעות עו"ד יואב צח-וכס נטען לקשר מובהק בין האירועים הטראומתיים לבין מצבו הנפשי. לערעור צורפה חוות דעת של פסיכיאטרית שאבחנה אצלו הפרעת דחק פוסט-טראומתית שקשורה למראות הזוועה שאליהם נחשף בתפקידו, בפרט בזירת הפיגוע ב"מקסים".

(המחשה: הרצל יוסף)

מנגד טען עו"ד נביל נחלה מפרקליטות מחוז חיפה כי העובדה שלאורך שנים המשיך המערער לתפקד כרגיל שוללת קשר סיבתי בין תנאי השירות לבין מצבו הנפשי. עמדה זו גובתה בחוות דעת פסיכיאטרית נוספת.

לנוכח הפערים בעמדות המומחים מינתה הוועדה פסיכיאטר מטעמה, שקבע כי הסיוטים, החרדות, הדיכאון, ההימנעות וחוסר השקט שהתפרצו בחריפות ב-2013-2012 הם תסמינים מובהקים של הפרעת דחק פוסט-טראומתית מושהית. קצין התגמולים טען בתגובה כי תסמונת מושהית לא מוכרת בספרות הרפואית אך יו"ר הוועדה סלאמה והחברים ד"ר אלכס קורת ודוד לוקוב, הבהירו כי מדובר בתופעה ידועה ומוכרת בספרות הרפואית הבינלאומית, שאף קצין התגמולים עצמו הפנה אליה.

בתוך כך נדחתה חוות דעתו של המומחה מטעם קצין התגמולים. חברי הוועדה קבעו שהם מעדיפים את חוות דעתו המקצועית והאובייקטיבית של המומחה הממונה, שנתמכה בתיעוד הרפואי ובעדותו של המערער, ומתיישבת עם חוות הדעת מטעמו.

עוד הודגש כי העובדה שהמערער המשיך בתפקידו במשך שנים לא שוללת פוסט-טראומה, שכן בהתאם לחוות דעתו של מומחה הוועדה בהחלט ייתכן שאדם שרואה בעבודתו ייעוד, כמו המערער, ימשיך לתפקד למרות מצוקה נפשית. יתרה מכך, האבחון הוא לתסמונת מושהית שתסמיניה פורצים אחרי תקופה, ומיד עם ההתפרצות הודיע המערער כי אינו מסוגל עוד לשרת כסייר.

בסיכומו של עניין נקבע כי הוכח שהמערער סובל מפוסט-טראומה בעקבות השירות. החלטת קצין התגמולים בוטלה והוא חויב בשכר טרחת עו"ד בסך 8,190 שקל ובהוצאות משפט.