פנייה לערכאות בחירום? העליון נגד המדינה
המדינה התנגדה לקיום דיונים בעררים של משוחררים בערבות בזמן המאבק בקורונה. אבל השופט אלכס שטיין קבע שההחרגות על דיוני מעצרים תקפות גם כלפי נאשמים ששוחררו בתנאים מגבילים
בית המשפט העליון דחה לאחרונה
ערר שהגישה המדינה על החלטה של שופטת מחוזי שהורתה לדון בדחיפות בבקשת נאשם בעבירות מין לבטל תנאים מגבילים שהוטלו עליו עם שחרורו בערבות. המדינה טענה שההחרגות שנקבעו לגבי דיוני מעצרים במצב החירום בזמן מגפת הקורונה חלות רק על עצירים ואין הצדקה להרחיב אותן גם לבקשות משוחררים, אבל שהשופט אלכס שטיין העדיף את עמדת סנגוריו של הנאשם והסניגוריה הציבורית, שלפיה משוחררים בערבות זכאים להשמיע את קולם בתקופה זו לנוכח העובדה שהתנאים המגבילים פוגעים בזכויותיהם החוקתיות בזמן שעומדת להם חזקת החפות.
מנגד טענו הסנגורים כי הכוונה הייתה לאפשר דיונים בכל ההליכים שקשורים למעצרים ושחרור בערובה, לרבות בקשות משוחררים. הם ציינו שיש הצדקה לדון בבקשותיהם במהירות הראויה גם בימי הקורונה לנוכח הפגיעה המהותית בזכויותיהם ובחופש התנועה שלהם עוד לפני שהורשעו. עמדה זו קיבלה גיבוי מהסנגוריה הציבורית שהצטרפה להליך כידידת בית משפט ויוצגה על ידי עו"ד גליה ניצני ועו"ד נועה זעירי.
בהחלטה אף נקבע מתווה מיוחד לקיום הדיונים בבקשות המשוחררים כשהעדיפות תהיה לדיונים בכתב, ללא צורך בנוכחות עורכי הדין והתביעה, או באמצעים טכנולוגיים.
הנושא הבהול הגיע לשולחנו של השופט שטיין לאחר שבית משפט השלום סירב לדון בבקשת סנגוריו של הנאשם בן ה-67, עוה"ד יעקב שקלאר ואלכס רוזנוולד, לבטל את מעצר הבית שהוטל עליו או לאפשר לו לצאת להתאווררות בהתחשב בגילו ובנסיבותיו האישיות. המחוזי קיבל את הערר שהוגש על החלטה זו והורה לקיים דיון דחוף בבקשה, אך המדינה לא השלימה עם התוצאה ופנתה לעליון.
עו"ד איתמר גלבפיש מהפרקליטות פירט את האילוצים שעמה מתמודדת המדינה בצל המאבק בנגיף הקורונה. הוא עמד על כך שהתקנות המתירות לקיים בתקופה הנוכחית דיונים דחופים בענייני מעצרים, חלות רק על בקשות עצירים שנמצאים מאחורי סורג ובריח ולא על משוחררים בערבות.
השופט שטיין הסכים עם הסניגורים, והבהיר שלו הייתה כוונה להגביל את דיוני המעצרים לבקשות עצירים בלבד, הדבר היה נכתב במפורש וצירוף המילים "שחרור בערובה" לא היה מופיע בלשון התקנה.
נקבע כי פרשנות זו משתלבת עם הוראות חוק המעצרים והרציונל העומד מאחורי ההחלטה לאפשר דיוני מעצרים העוסקים בזכויותיהם וחובותיהם של חשודים ונאשמים למרות מצב החירום. "שחרור הנאשם בערובה המלווה בתנאים מגבילים, כדוגמתם של מעצר בית, עיכוב יציאה מן הארץ והגבלות על חופש העיסוק והתנועה... פוגע באופן משמעותי בחיי הנאשם ובתפקודו היומיומי בעודו חוסה בצילה של חזקת החפות", נכתב.
השופט שטיין קבע מתווה לאופן הדיון בבקשות, תוך שהבהיר כי העדיפות היא לקיים דיון באמצעות מסמכים וטענות בכתב אם שני הצדדים מסכימים לכך. היה והמבקשים לא מוכנים לנהל דיון בכתב, יהיה עליהם לציין בבקשותיהם אם הם מסכימים שהדיון יתקיים בלעדיהם, רק בנוכחות הסניגורים והתביעה, או לחילופין באמצעים טכנולוגיים.
בהחלטה הודגש שלשופטי המעצרים יינתן שיקול דעת אם לקיים דיון פנים אל פנים בכל זאת, במקרים חריגים. לגופו של עניין, ערר המדינה נדחה ובית משפט השלום יצטרך לקיים דיון דחוף בבקשת הנאשם, בהתאם לקווי הדיון שקבע השופט שטיין.
- לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
- הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
- ב"כ המדינה: עו"ד איתמר גלבפיש
- ב"כ הנאשם: עו"ד יעקב שקלאר , עו"ד אלכס רוזנוולד
- ב"כ הסניגוריה הציבורית: עו"ד גליה ניצני, עו"ד נועה זעירא
- ynet הוא שותף באתר פסקדין
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
