הסבתא הפרה את הצוואה - ונתנה לנכד דירה

חרף צוואה הדדית שערכה עם בעלה המנוח וייעדה את הנכס לבנו מנישואיו הראשונים, החליטה האלמנה לתת את הדירה לנכד. ביהמ"ש התערב

עו"ד רז בן-ארצי | פסקדיןפורסם: 04.05.20 , 07:25

בית המשפט למשפחה בתל אביב ביטל לאחרונה עסקה של העברת דירה במתנה מסבתא לנכד שלה, כיוון שבוצעה בניגוד לצוואות הדדיות שערכה עם בעלה המנוח ב-2012. השופטת תמר סנונית פורר קבעה שהאלמנה אמנם ביצעה את המהלך מתוך חרטה על כך שנישלה את ילדיה מהעיזבון, אלא שהצוואה נועדה להבטיח שהרכוש יגיע בסופו של דבר לבנו של בעלה מנישואיו הראשונים.

בצוואות ההדדיות קבעו בני הזוג כי עם מותו של אחד מהם יעבור רכושו לבן הזוג שנשאר בחיים, ולאחר מותו לבנו של הבעל. בחלקה של האישה בצוואה היא כתבה במפורש שהחליטה לנשל את ילדיה מהצוואה בשל התנהגות לא ראויה כלפיה והיא מעוניינת שכל הרכוש יעבור לבנו של המנוח, שראתה בו כבנה.

לאחר מות הבעל ב-2014 היא ירשה את רכושו, שכלל בין היתר זכויות בדירת המגורים המשותפת ובדירה נוספת שירש מאמו. ב-2016 היא מכרה את דירת המגורים, לטענתה כדי לממן דיור מוגן. בנו של המנוח הניח לזה אף שסבר שהפעולה הייתה מנוגדת להוראות הצוואה, אך כשהתברר לו בהמשך שהיא רוקנה את העיזבון ונתנה לנכד שלה את הדירה הנוספת, שהייתה שייכת לסבתו, הוא הגיש תביעה לביטול העסקה.

בתביעה שהגיש הוא טען שאביו חתם על הצוואה ההדדית מתוך הסתמכות על כך שבסופו של דבר רכושו יעבור אליו. לפיכך, כללו הצוואות הגבלה על השימוש שיכול בן הזוג שנשאר בחיים לעשות ברכוש שירש מהאחר. לטענתו, האלמנה פגעה באינטרס ההסתמכות של אביו ופעלה בניגוד לצוואה ההדדית, ואם רצתה לבטל אותה היה עליה לפעול לפי הוראות חוק הירושה המחייבות את בן הזוג להחזיר לעיזבון את הרכוש שירש.

אילוסטרציה (צילום: shutterstock)

הנתבעת טענה מנגד שהזכייה שלה ברכוש בעלה הייתה מוחלטת וללא סייגים. לדבריה, הצוואות לא כללו הגבלה על זכותו של בן הזוג שנותר בחיים לעשות ברכוש שירש ברצונו, והכוונה הייתה שרק הרכוש שייוותר לאחר ששניהם ילכו לעולמם יועבר לתובע.

אבל השופטת סנונית פורר קבעה שהצדק עם התובע. הנתבעת ואביו ערכו צוואות הדדיות שכללו הסדר המכונה בחוק "יורש אחר יורש", כשהכוונה הייתה שהרכוש של שניהם יגיע בסופו של דבר לתובע. צוואות אלה אכן הטילו מגבלה על ביצוע עסקאות ברכוש שירש בן הזוג שנותר בחיים, כדי להבטיח שהתובע יירש אותו.

השופטת ציינה כי מהעדויות עלה כי לאחר מותו של המנוח חזרה הנתבעת לקשר עם ילדיה וחשה אשמה על כך שהדירה אותם מצוואתה. אלא שכשהבינה כי ביטול הצוואה ההדדית מחייב אותה להחזיר את הרכוש שירשה החליטה לפעול בדרך של עקיפת הוראות חוק הירושה.

בנסיבות אלה נקבע כי העברת הדירה לנכד נעשתה בניגוד לחוק ולצוואה ההדדית ובחוסר תום לב, בפרט נוכח העובדה שמדובר בדירה שהמנוח קיבל בירושה מאמו וברור שלא רצה שתגיע לידיים זרות. לפיכך הורתה השופטת על ביטול העברת הדירה לנכד אך החליטה שלא לחייב את הנתבעת בהוצאות כדי שלא ללבות את הסכסוך המשפחתי.