"אנשים נלחצו כי לא מצאנו שם לילד"

שלושה ימים אחרי הלידה ועדיין לא היה לנו שם לילד. בגדול לא התרגשתי מזה יותר מדי, זה לא היה נראה לי קריטי, אבל מסביב הייתה תחושה כאילו סוף העולם הגיע ושאנחנו ההורים הכי גרועים לשנת 2020 בגלל שעוד לא פיצחנו את השם המדויק שלו.

אנשים שאלו בפליאה תהומית - "מה, עדיין אין לו שם?" (למה, אתם רוצים לשאול אותו משהו ולא יודעים איך לפנות אליו?) או - "למה אתם מחכים?" (בגדול שתניחו לנו לנפשנו). כולם היו לחוצים לדעת מה השם ואפילו נידבו כל מיני הצעות משל עצמם.

"תבחרו לו שם מהתנ"ך" (מתנצל, פחות מתחבר למתיתיהו). "אל תתנו לו שם חלש של רכיכה" (טוב שעדכנת! מוריד את השם "לוזר" שהיה הפייבוריט שלנו עד עכשיו). "תבדקו מה הערך הנורמולוגי לפי תאריך הלידה, ומסך האותיות תרכיבו שם" (באמת? אני לא ישן כבר 72 שעות, בקושי 1+3 אני מסוגל לחשב עכשיו). כמובן שהייתה את הבדיחה הקבועה של כל אדם שני שצלצל ואמר "יש לי רעיון מעולה!" ואז הציע את השם שלו.

איך עדיין אין לו שם?(צילום: אלבום פרטי)

הייתי מצפה שמהבית תגיע החלטיות אבל אשתי האהובה הייתה קמה כל בוקר, מסתכלת על התינוק ומנסה להחליט דרך הפרצוף שלו מה השם הכי מתאים. בגדול אין לי בעיה עם זה, הבעיה שכל פעם היא החליטה שהוא דומה לשם אחר. פעם נדב, פעם, גור, פעם תפרחת, פעם אין לי מושג כי איבדתי קשר עם המוח מרוב אפשרויות. בגדול היא עברה על כל הא'-ב' ומיפתה רשימה צנועה של 42,763 אופציות אפשריות.

קראו עוד:

זו הדרך ללמד ילדים לשחק לבד

איך הבידוד משפיע על אוצר המילים של הפעוטות?

הלמידה שבאמת תעזור לנו בימים אלו

היה חשוב לה שההחלטה תהיה משותפת, כלומר שאני אקשיב והיא תכריע. משום מה כל שם שאני הצעתי נפסל מטיעונים מעמיקים של "אוי נו, נראה לך שנקרא ככה לילד?" או "נו באמת, אייל" ועד תגובות ללא מילים עם מבט של "אני לא מאמינה שעם הדבר הזה התחתנתי".

היא גם מאוד רצתה שם מקורי. כל פעם שהעלתי שם מסויים היא אמרה "לדוד שלי יש ילד עם השם הזה" או "אני מכירה מלא אנשים שקוראים להם ככה", אז בואי פשוט נקרא לו "מחבת" או "פומפיה", מבטיח שהוא יהיה מאוד מקורי.

(איור: הילה דאבי)

אני לא מבין מה העניין הגדול. עוד לא שמעתי בחיים על הורים שנתקעו בלי שם ופשוט קראו לו כל החיים "בוא לפה!" (שם די מקורי כשחושבים על זה) כי הרי בסוף מה שחשוב זה שאני אקרא לו ושהוא יגיע אליי. זה עובד לאשתי איתי, זה אמור לעבוד גם איתו.

האמת היא שהייתי שמח לקרוא לו אייל. נכון, זה השם שלי אבל אם יהיו שני אייל בבית תהיה לי אפשרות לחלוק איתו את מטלות הבית ותהיה לזה לגיטימציה. "היי חמוד, לא שמעת שאמא אמרה לזרוק את הזבל? וכשאתה מסיים תעשה גם את הקניות שהיא ביקשה. אני יודע שאתה רק בן שלוש, זה לא תירוץ".

שם אתה בוחר פעם אחת וזה נשאר לכל החיים, ויכולות להיות לזה השלכות הרות גורל מכל מיני סיבות. קודם כל ילדים אחרים יכולים להשתמש בזה נגדו. תקרא לו גיל, יגידו לו גיל המגעיל. גם יותם זה שם יפה אבל יכולים להגיד לו יותם המטומטם. ומה אם נתת שם נניח כמו אבשלום? יש לך ילד בן ארבעה ימים עם אופי של בן 200.

לכל החיים(צילום: אלבום פרטי)

יום לפני הברית ניגשתי לאשתי האהובה והחלטתי לנסות שוב את מזלי. שאלתי אותה מה דעתה על השם "מאור"? לפתע העיניים שלה נפקחו לרווחה והיא אמרה לי "נכון, הילד נראה מאור". באותו רגע הלכתי לבדוק אם היא לא שתתה את הבקבוק 70% אלכוהול שקנינו לילד, וכשהבנתי שלא, שאלתי אותה "את בטוחה?" והיא אמרה שכן (בכל זאת בדקתי בבית אולי יש עוד בקבוקים של התינוק שהיא שתתה והחביאה ממני)

היא אמרה לי זה אור גדול שהוא הביא לנו הביתה. מסתבר שמקור השם מאור הוא מהתנ"ך, המילה מאור מוזכרת בספר בראשית (אני מאוד מקווה שכל אלו שרצו שם מהתנ"ך מרוצים) בסיפור בריאת העולם ומתארת את השמש ואת הירח. המאורות מתוארים כנושאי תפקידים חשובים ביחס לבני האדם.

האמת שהיא צודקת (כרגיל). הוא באמת אור גדול אחרי תקופה של חושך בה ניסינו כל כך הרבה להביא אותו לעולם וגם תקופת חושך של קורנה שהוא האיר. על אף הקשיים הצלחנו להחזיק 24 שעות עם הבחירה מבלי שהיא התחרטה ורצתה שם אחר והיום נקרא שמו בישראל "מאור". כשאני מסתכל עליו באמת לא יכול היה להיות שום שם אחר שיתאים לו.

הכותב הוא מרצה, שחקן, סופר וכותב הרצאות וסדנאות