ירושלים היא אמא שלנו, התפללו גם עליה
נולדתי בסיומה של מלחמת ששת הימים, ועל שמה אני נקראת - ימימה. מאז אני בת לשתי אמהות שעבורי הן חומות בצורות. ואחרי חודשיים אני חוזרת לאמא, ומגלה עליה דברים חדשים. אולי כל הפעמים האלו שהתפללתן על אמא, התפללתן בעצם על עצמכם? שהיא תישאר לנו לחומה, להגנה/ טור אהבה לירושלים
אני בת לשתי אמהות, מאז ומעולם הייתי. נולדתי בדיוק בסיומה של מלחמת ששת הימים. אבא ואמא אורזים מזוודות, הם שומעים פעמי גאולה באוויר, ולתינוקת הקטנה שנולדת להם, הם קוראים "ימימה", על שם ששת הימים המופלאים האלה.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות . היכנסו >>
מאז, אני בת לשתי אמהות, שתי אמהות שעבורי הן חומות בצורות. אליהן אני רצה בשמחותיי ובעצבוני. על אמא אני מתרפקת כשאני מספרת לה משהו שקשה לי, בכותל אני שופכת את כל הדמעות שלי. בשמלת הכלה שלי, אני יוצאת מהבית שלה ומהבית שלה. את ילדיי, ברגע שהם נולדים, אני לוקחת לאמא הזו ולאמא הזו. כך גם עשיתי עם נכדיי.
קיראו עוד בערוץ היהדות:
- תיעוד מיוחד: קטעי ארכיון נדירים מההיסטוריה של ירושלים
- גיהינום, התעללות ומוות יומיומי: המסע לישראל שאסור לנו לשכוח
- בתי הכנסת נפתחו: "ננשק ספרי תורה מהאוויר"
כבר חודשיים אמא לבד, "מִבְּלִי בָּאֵי מוֹעֵד" (איכה א׳, ד'). אני לא יכולה לחבק אותה, אני לא יכולה לגעת באבני הכותל, ופתאום אני מבינה איך שתי הנשים המשוחררות האלו שמלוות אותי כבר 53 שנה, בערב הזה - איזו חומה בצורה שהן. "אִם חוֹמָה הִיא? נִבְנֶה עָלֶיהָ" (שיר השירים ח׳, ט'), וחז"ל אומרים: "אֵם? חוֹמָה הִיא״.
בכל פעם שאת נחלשת, אישה, תעמדי מול החומות האלו ותגידי: "אבל איך היא, האישה המשוחררת הזו, עשתה את זה כל השנים?" לא יכול להיות שלא תביטי בעוצמות שלה, שלא תסתכלי בקמטוטים שבאבניה ותביני – "וואו, איזו אמא ענקית יש בי".
"חולת אהבה אני"
ואחרי חודשיים אנחנו חוזרות לאמא וזו אמא אחרת. אמא שהבנו לגביה דברים שלא הבנו לפני כן, והיא אומרת לי: "נכון שאני אמא שלך?"
"נכון, אמא", אני אומרת לעיר המופלאה הזו. לאמא שלי, החומה.
"אתן בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָים, נכון?"
אני אומרת לה: "כן, אמא".
"אז הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶן. הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶן בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָים".
"אמא, מה שתבקשי".
"אִם תִּמְצְאוּ אֶת דּוֹדִי, מַה תַּגִּידוּ לוֹ? שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי" (שיר השירים ה׳, ח').
"וואו. זו לא הקורונה, אמא".
"לא נשמה שלי, אני בריאה. שמרתם עליי, אבל חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי. מעבר לזה ששמתם לי אוכל ליד הדלת, שהבטתם בי מרחוק בזום אוהב והתגעגעתם אליי. יש משהו אחד שהתבהר לכם בזמן המרוחק הזה. אולי כל הפעמים האלו שהתפללתן על אמא, התפללתן בעצם על עצמכם? שהיא תישאר לנו לחומה, להגנה, נשמור עליה עבורנו, שלא נהיה לבד".
מה עם האהבה שלה, של אמא?
אבל מה עם האהבה – שלה, של אמא? מה שלומך, אמא? "שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָים יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ" (תהילים קכ״ב, ו'). האהבה שלך בשלווה, אמא? והמדרש הוא נפלא, הקדוש ברוך-הוא מגיע לירושלים ואומר לה: "באו בנייך, ירושלים". והיא אומרת, במילים האלו: "מה אכפת לי? ישמחו כלותיי".
"באו בנותייך, בְנֹתַיִךְ עַל צַד תֵּאָמַנָה" (ישעיהו ס׳, ד'), והיא אומרת: "מה אכפת לי, ישמחו כלותיי. ישמחו בניי".
"מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ" (זכריה ט׳, ט'), אומר הקדוש ברוך-הוא לירושלים, והיא אומרת: "הפעם זו שמחה שלמה, שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּה׳ תָּגֵל נַפְשִׁי בֵּאלֹהַי" (ישעיהו ס״א, י, וגם: ילקוט שמעוני על נ״ך, תק״ה).
המדרש הזה מופלא, הוא מתאר את ירושלים כאישה בשלה מאוד, היא הקימה משפחה מפוארת, יש לה חתנים, יש לה כלות והם בטוחים שפסגת השמחה שלה תהיה המפגש שלה איתם. "מה, הייתכן שאמא שלנו מחכה גם למשהו אחר, משהו שלא קשור אלינו? הייתכן שהסבתא הזו היא גם אישה? שהאמא הזו עוד מחכה לאהובה שיבוא אליה?" והיא מבקשת, תתפללו על אהבתי המאוחרת.
ואנחנו נשבעות לך, ירושלים, בלי נדר, כשמלכך יבוא לך, כשתרקדי בחופה שלך, אנחנו נשיר לך: "קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה" (ירמיהו ל״ג, י"א). אנחנו נהיה לך לשושבינות, אנחנו נכנר לך בכינור, "ירושלים של זהב ושל נחושת ושל אור, לכל שירייך, אני כינור", כשירה של נעמי שמר.
- הרבנית ימימה מזרחי ו"פרשה ואישה" בהובלת יקרת פרידמן, חוגגות את יום ירושלים עם חנן בן ארי, להקת שלווה, שולי נתן, ריטה, משי קלינשטיין ועינת נתן בערב שכולו תפילה, העצמה וצמיחה נשית למרגלות החומות במגדל דוד, בהפקת "תהל הפקות"
לפנייה לכתב/ת 
