ההשפעה של אמזון על ילדים אמריקאים

ניסינו לברר מי הזמין שפם בבית, והייתי החשוד העיקרי. אני בדיוק קורא ספר על סטלין וענת חשבה שפשוט נכנסתי לדמות קצת יותר מדי. בסופו של דבר התברר שזה היה נועם (9). הוא היה צריך שפם לפעילות בבית ספר והזמין מאמזון שישה שפמים בכל מיני סגנונות. אנחנו לא מרשים לילדים להזמין מוצרים ללא אישור. נועם ידע על הכלל הזה, הוא רק לא ידע שזה חל גם על שפמים.

בבנייני מגורים רבים בארה"ב ניתן לראות בכל יום חבילות מונחות על הרצפה מול כמעט כל הדלתות. יש לא מעט אמריקאים שמקבלים חבילות בכל יום, שבעה ימים בשבוע, וגם אנחנו צרכנים נאמנים של אמזון.

לטורים הקודמים:

הדרך שלנו ללמוד אנגלית באמת

איך להשיג חינוך והישגים כמו בסינגפור

זמניים בקליפורניה - ואיך הילדים משתלבים?

כשאחד הילדים צריך נייר דבק, חודים לעיפרון או מדבקה לתיקון פנצ'ר באופניים, הם פשוט מזמינים בלחיצת כפתור, מכל טלפון או מחשב. כאמור, הם אמורים לעדכן אותנו לפני רכישה, אבל קורה שהם שוכחים. המדבקה תגיע למחרת ותמתין בכניסה לבית. אני לא בטוח אם הילדים שלי מודעים לכך שאת כל הדברים האלה אפשר להשיג גם בחנות אמיתית, כמו פעם. אני מניח שאין להם מושג איפה בעיר יש חנויות כאלה.

מה הגיע היום?(צילום: אלבום פרטי)

אני לא יודע אם מישהו חקר את ההשפעה של אמזון על ילדים אמריקאים, אבל ברור לי שהיא מרחיקת לכת מאוד. עברתי על רשימת המוצרים שרכשנו מאמזון במשך קצת יותר משבוע. הרשימה כוללת: פאזל 750 חלקים, כף אשפה, ערסל, חוט בדיל (מה בכלל עושים עם זה?), טבליות למדיח, מגנטים, מארז חבילות טישו, עפרונות, כדורגל, טוסטר וספר.

החבילות פשוט מחכות ליד הדלת, בלי טלפונים, בלי תיאומים ובלי לראות את השליח. המשלוח הוא חינם וההיצע אין-סופי, אז אפשר להזמין מוצרים גם במחיר של דולר. אם אתם לא רוצים שהחבילה תחכה בחוץ ואתם לא בבית, יש גם שירות שמכניס את החבילה לתוך הבית, אתם רק צריכים להשאיר את המפתחות. אנחנו ממעטים להזמין מזון דרך אמזון, אבל יש כאלה שכשמתחשק להם ארטיק, הם מזמינים אותו דרך אמזון (fresh) וזה מגיע תוך שעה. לילדים שלי יש חברים כאלה.

להשיג הכול בלחיצת כפתור

באמריקה גדל דור של ילדים שבטוח שאפשר להשיג את כל העולם בלחיצת כפתור. הם לא מכתתים רגליהם לחנות, לא רואים את המוכר מטפס על הארון ומוריד להם את הכדור שביקשו, הם לא שואלים אף אחד - "מה יש לך בשקל?", לא רואים את ההורים שלהם מוציאים ארנק מהכיס ולא רואים את ההורים שלהם אומרים למוכר תודה. הם רואים מוצר על המסך. לוחצים על כפתור ולמחרת המוצר בבית. זה מתכון נהדר לכך שיום אחד הם יחשבו שהשמש זורחת להם מאי שם.

למה צריך סטטוסקופ?(צילום: אלבום פרטי)

ילדים יכולים להיות רגישים לנותני שירותים שונים - לקופאית בסופר שצריכה לעמוד, למאבטח שיושב בשמש ולאופן שבו הבעלים של חנות הנעליים מדבר עם עובדיו. ככה הם מפתחים מודעות חברתית. ילדים עלולים להיות פחות רגישים לתנאי העבודה של הפועלים בסין, שכן זה משהו שהם לא רואים. אמזון מציבה מסך בינינו ובין רבים מנותני השירותים שלנו. החבילות ממתינות לנו מחוץ לדלת. ילדי דור האמזון לא יראו ולא יכירו רבים מנותני השירותים שלהם.

לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

לאמזון יש גם חנוית אמיתיות ברחוב. זה שילוב של סופר קטן וחנות נוחות. עכשיו תדמיינו את הסיטואציה הבאה: הבן המתבגר שלכם נכנס לחנות הזו עם חברים. בכניסה הוא עובר דרך סורק שמזהה את חשבון האמזון שלכם דרך הטלפון שלו. בתוך החנות הילד מעמיס מכל טוב. כשהוא מסיים לקחת את כל מה שהוא צריך או רוצה, הוא פשוט יוצא מהחנות. בדרכו החוצה הוא עובר דרך שער שסורק את כל המוצרים שהוא לקח. הילד שלכם לא ירגיש בשער ואולי אפילו לא יידע על קיומו. התשלום יתבצע דרך החשבון שלכם.

למצב הזה יש השפעה על התודעה של אנשים. אולי זה לא בהכרח רע אבל בהחלט מחייב לחשוב על האופן שבו מתווכים לילדים ומתבגרים את אמזון, אם לא רוצים שהם יהיו אטומים וקהי חושים לעולם סביבם, ואם לא רוצים שהם יחיו תחת הרושם שהעולם כולו הוא בופה אחד גדול שנועד רק בשבילם. אנחנו למשל משתדלים לרכז את הקניות ליום אחד או יומיים בשבוע, כאילו שיש באמת "יום קניות". לא תמיד זה מצליח, אבל זו התחלה.

הכותב הוא עורך דין, נשוי ואב לחמישה ילדים. המשפחה מתגוררת בקליפורניה באופן זמני