במגפות או באסונות: היח"צנים של אלוהים
אנשי הוודאות התמידית מאשימים את הטבע, את אלוהים ואותנו בכל מצב של אי-ודאות. אבל האמת היא שאלוהים לא מנסה לומר לנו דבר. הוא כבר אמר את דברו למאמינים בדתות השונות בספרי הקודש. במקום לחפש אותו באסונות הגלובליים, חפשו אותו בשגרת תאונות הדרכים או רצח הנשים
מגפה עולמית, בני אדם חולים וחלקם מתים, השגרה האנושית בוטלה, הכלכלה במשבר עמוק. רוב מקבלי ההחלטות במגזר הציבורי והפרטי חסרים ידע מוקדם, מוגבלים באפשרות לחזות את ההתפתחויות ופועלים מתוך הערכות, ניסוי וטעייה. טעו. תיקנו או לא. וטעו שוב.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות . היכנסו >>
מצב האי-ודאות הוא שעתם הגדולה של אנשי הוודאות התמידית: יום-יום בחודשים האחרונים מוצף השיח הציבורי הגלובלי ב"הסברים" של פעילי סביבה, תיאולוגים, חוזים, נומרולוגים, מדיומים וקוראים בקפה ובקלפים - "למה זה קרה לנו?" ו"מה הטבע או אלוהים מנסה לומר לנו?". הם אומרים לנו שאחרי הקורונה ישתנה יחסנו לסביבה, או לדת, נהיה חומרניים פחות, רוחניים יותר, מוסריים וטובים יותר.
קיראו עוד בערוץ היהדות:
- החרדים התקהלו, החילונים התקהלו. את מי שונאים יותר?/ ברל'ה קרומבי
- את אחי אנוכי מבקש: מצאו את אלוהים, איבדו את המשפחה
- "יש כבר מי שמכנה את הקורונה 'השפעת היהודית'
"/ y+
תופעה זו מובנת ואין לבוא בטענות אל אנשי הוודאות התמידית ולדרוש דווקא מהם לוותר על הזדמנות שיווקית גלובלית של אחת למאה שנה. כמעט כמו למסכות ולאלכוג'ל, יש לסחורה הזאת דרישה בציבור הרחב ויש לכבד זאת. עם זאת, ראוי תמיד לאפשר למי שמבקש לבחון דברים מפרספקטיבה אחרת, לשמוע דברים פחות פופולריים.
הטבע אינו "מנסה" לומר לנו דבר
יחסי אדם-סביבה היו מורכבים אלפי שנים לפני הקורונה, וימשיכו להיות נתונים למאבק בין אינטרסים מיידיים לבין טענות לתוצאות ארוכות טווח. מפעלים אנושיים הביאו לשינוי מרחיק לכת בסביבה הטבעית ביבשות ובימים, והטבע לא "חוזר לעצמו".
במקרים אחרים התגלו היוזמות האנושיות כטעויות קשות שנכשלו גם מתוך היעדר ידיעה מספקת על תהליכים טבעיים כמו זרימת אוויר ומים, סחף ואיזונים אקולוגיים שונים. האדם כבר היה קורבן להפרה של איזונים כאלה שגרמו להעברת מגפות מיבשת ליבשת ולמותם של מיליונים. התגובה של האנושות לא הייתה ניסיון להבין מה הטבע "מנסה" לומר לה. תהליכים גלובליים נמשכו התעצמו, והמאמץ התמקד במתן פתרונות לגורמי המחלות הישירים על ידי חיסונים ותרופות.
המאבק למען המשך קיומם של המרחבים הפתוחים, מניעת זיהום מים ואוויר ושמירה על האיזון האקולוגי ימשיך כמקודם. גם המאבק של יזמים לפיתוח פרויקטים עתירי-ממון על חשבון המרחבים הפתוחים, תוך הפרה של האיזון האקולוגי והמאמצים העצומים של דורשי העבודה בעולם כולו להתפרנס מהם, יימשכו וביתר שאת בשל המשבר הכלכלי. ההתנגשות הזו כאן כדי להישאר.
אלוהים לא "מנסה" להגיד לנו דבר
אלוהים אינו "מנסה" לומר לנו דבר. למאמינים בדתות השונות הוא כבר אמר את דברו בהתגלותו הכתובה בספרי הקודש. האם אסונות גלובליים הם סוג של התגלות אלוהית? מאז ומעולם הגיבו בני אדם לקטסטרופות בתהומות של רוע אנושי - וגם בגבורה עילאית של טוב אנושי. מאמינים יצאו מחוזקים מניסיונות קשים, ואחרים תלו את אובדן אמונתם בסבל הקשה שעברו. רבים לא הגיבו כלל.
היומרה להסביר מה אלוהים מנסה לומר לנו באמצעות הקורונה, קשורה בעיקר לשינוי הקיצוני בשגרה הגלובלית. זוהי יומרה המעוותת את יסודות המוסר, שכן לפיה אנו ראויים למסר אלוהי רק בהקשר של נזקים כלכליים. מלחמות הגורמות למיליוני קורבנות ופליטים, מיליוני אפריקאים המתים מאיידס וממחלות אחרות ואסונות רבים שאינם מעכבים את ההתקדמות בדרך המהירה של התהליכים הגלובליים, אינם מזכים את האנושות במסרים אלוהיים כל עוד אין הם מפירים את השגרה.
קחו אחריות לתקן
עם זאת, האמירה מה אלוהים מנסה לומר לנו כן עשויה להיות ראויה בהקשר של אסונות המתרחשים בקרבנו תדיר: קורבנות תאונות הדרכים; תאונות באתרי בנייה ותעשייה; אלימות במשפחה. ראוי להרחיב את השאלה לגבי מעמדן של אוכלוסיות מוחלשות, מקומו של החריג והמאותגר-נפשית בחברה ועוד.
כידוע לכולנו, על כל אלה ועוד הרבה אומר לנו אלוהים אמירה ברורה. תשובתנו בזמן הקורונה צריכה להיות: אנו לוקחים על עצמנו אחריות למנוע את האסונות ולתקן את העיוותים החברתיים ש"התרגלנו" לחיות אתם. לתיקון הזה אין צורך להמתין עד לפיתוח חיסון או תרופה חדשה.
בימי המבחן הללו מתגלים במעשיהם הטובים למען הכלל אנשים שלא הכרנו. גיבורים אנשי חסד. לא הקורונה הפכה אותם לכאלה. אנשים טובים ומוסריים המחוברים למציאות כמות שהיא, מתגלים כטובים ומוסריים ללא קשר לשיח דיכוטומי על רוחניות לעומת חומריות. השיח הרוחני שותף לשיח החומרני (לא החומרי) בכך שבשניהם יש ממד של התמכרות המנתק את האדם מהעולם כמו שהוא, מההתמודדות המאתגרת עם מציאות חייו.
- הכותב הוא רב היישוב הר אדר ועמית מחקר במכון ון ליר בירושלים
לפנייה לכתב/ת 
