רצתה שלום בית? אישה תשלם על חוסר תום לב

אישה התעקשה להמשיך לגור בדירה המשותפת כדי לתת הזדמנות לבעלה, אף שלא הייתה מעוניינת בשיקום היחסים. הדיינים מתחו עליה ביקורת

מערכת פסקדיןפורסם: 23.07.20 , 19:26

בית הדין הרבני הגדול דחה לאחרונה ערעור שהגישה אישה על כך שבית הדין הרבני בפתח תקווה סירב להאריך צו למדור ספציפי שאפשר לה לגור בדירה המשותפת לה ולבעלה בנפרד, ולעכב את תביעת פירוק השיתוף שהגיש. הדיינים - הרב יעקב זמיר, הרב אברהם שינדלר והרב ציון לוז-אילוז - הבהירו שלא היה כל מקום להגיש את הערעור לנוכח העובדה שהדיינים שהוציאו את הצו כדי לתת לאישה הזדמנות לשקם את היחסים, הגיעו בדיעבד למסקנה שתביעתה לשלום בית לא הייתה כנה. האישה חויבה בהוצאות על הגשת ערעור סרק.

צו מדור ספציפי הוא סעד ייחודי שניתן בבית הדין הרבני לנשים שתובעות שלום בית. מדובר בצו שניתן מכוח חובתו ההלכתית של הבעל לדאוג לקורת גג לאשתו, והמשמעות שלו היא שהאישה יכולה להמשיך לגור בדירה המשותפת כל עוד יש סיכוי לשיקום הנישואים. מאחר שהצו מונע מהבעל את האפשרות לפרק את השיתוף בדירה ומדובר בפגיעה קשה בזכויות קנייניות, הוא ניתן בדרך כלל רק כשהדיינים מתרשמים שהתביעה הוגשה בכנות ויש מקום לתת הזדמנות נוספת לזוגיות.

במקרה הנוכחי האישה ביקשה את הצו במסגרת תביעת שלום בית שהגישה באמצעות עו"ד אברהם קורחוב לאחר שבעלה כבר תבע פירוק שיתוף בבית המשפט למשפחה.

הבעל, שיוצג על ידי עו"ד אביגיל שיינין ועו"ד צביה מושקוביץ, התנגד נחרצות להוצאת הצו והודיע שאין סיכוי שיחזור לאשתו. עוד הוא הבהיר כי גם אשתו לא באמת מעוניינת בשלום בית והסיבה היחידה שבגללה הגישה את התביעה היא כדי להתעמר בו.

(צילום: Shutterstock)

אף שהדיינים התרשמו שהאישה אכן לא הגישה את התביעה בכנות הם החליטו לתת לה הזדמנות והגבילו את צו המדור הספציפי לפרק זמן קצוב של שישה חודשים, בהם נדרשה לעשות מאמצים לשיקום היחסים. בהמשך, כשביקשה להאריך את הצו בית הדין האזורי סירב והיא ערערה לבית הדין הגדול.

בית הדין הגדול עיכב את הדיון בערעור עד להכרעת בית הדין האזורי בסוגיית שלום הבית אבל גם לאחר שהתביעה נדחתה והוצא פסק דין לגירושין – מה ששלל הלכה למעשה אפשרות להאריך את הצו – האישה התעקשה להמשיך בערעור.

רק אחרי שיו"ר הרכב הדיינים בבית הדין הגדול הבהיר לה כי אין בכך טעם והיא מסתכנת בחיוב בהוצאות – היא ביקשה לסגור את תיק ללא ההכרעה וללא הוצאות. מנגד ביקש הבעל להכריע בערעור ולחייב את האישה בהוצאות.

הדיינים קיבלו את בקשת הבעל תוך שקבעו כי האישה הגישה ערעור סרק שבגינו עליה לשלם לו הוצאות. הם ציינו כי האישה התעקשה להמשיך עם הערעור עד לרגע האחרון, למרות קביעה חד-משמעית כי תביעת שלום הבית שלה לא הייתה כנה.

בפסק הדין הובהר שלו האישה רצתה באמת ובתמים לחזור לבעלה היא הייתה מנצלת את מרווח הזמן שניתן לה כדי לנסות לקדם שלום בית. "משלא פעלה המערערת כך אות וסימן הוא כי קרוב לוודאי שמלכתחילה אכן לא הייתה כנות בבקשתה ואף ערעורה לא היה אלא מהלך טקטי שנועד להרוויח זמן, לייגע את המשיב או שניהם גם יחד", נכתב. לפיכך הערעור נדחה והאישה חויבה בהוצאות של 5,000 שקל.