תבע לבטל התחייבויות - כי לגרושה יש בן זוג

עו"ד טען שאשתו לשעבר הפרה את הסכם הגירושין שבמסגרתו ויתר על 10% מזכויותיו בדירה. שופט קבע שטענותיו חסרות בסיס וחייב אותו בהוצאות

עו"ד יעל ורד | פסקדיןפורסם: 29.07.20 , 23:19

עו"ד שגילה שלאשתו לשעבר יש בן זוג חדש תבע לבטל סעיפים בהסכם גירושין שלהם, שלפיהם היא תקבל 60% מהתשלום על מכירת הדירה המשותפת ו-950 שקל בחודש הוצאות מגורים על שלושת ילדיהם. אולם בית המשפט למשפחה בירושלים דחה אותו לאחרונה, קבע שהתביעה חסרת בסיס - וחייב אותו בהוצאות של 20 אלף שקל.

הסכם הגירושין, שאושר לפני שלוש שנים, קבע בין היתר שהאישה תמשיך לגור עם הילדים בדירה שמיועדת לפינוי בינוי. היא תימכר לאחר שהפרויקט יסתיים והתמורה תחולק - 60% לה ו-40% לבעל. עוד סוכם כי בנוסף למזונות ישלם הבעל 950 שקל בחודש עבור הוצאות המגורים של הילדים.

חודשים ספורים אחרי הגירושים תבע הבעל לשעבר לבטל את הסעיפים הללו. הוא טען שהסכים לוותר על 10% מהזכויות שלו בדירה כמתנה לגרושתו שהבטיחה לו שאחרי תקופת צינון ישקמו את הזוגיות ויחזרו לחיות יחד. עוד הוא הוסיף כי הסעיף שאפשר לה להמשיך לגור בדירה שלל ממנה למעשה להכניס גבר זר לחייה.

אלא ששבועיים אחרי הגירושין הוא גילה לטענתו שהיא שיקרה לו ויש לה בן זוג חדש. על כן, לדבריו, הוא רשאי לחזור בו מההתחייבות להעניק לה את הזכויות, ומאחר שהפרה את ההסכם יש לפטור אותו מתשלום הוצאות המגורים של הילדים.

(צילום: Shutterstock)

גרושתו הכחישה את התיאוריה הזו בתקיפות. היא טענה כי לא קיבלה שום מתנה אלא היא זו שוויתרה מטוב ליבה על מלוא הזכויות בדירה שרוב רובה נרכש מכספה.

היא הוסיפה שהטענה שהבטיחה לחזור לתובע היא פרי דמיונו וכי ההסכם לא הגביל בשום צורה את זכותה להתחיל דף חדש. לסיכום היא טענה כי לזוגיות שלה אין שום קשר להתחייבויות של התובע בהסכם.

השופט שלמה אלבז הבהיר לבעל שההסכם שעליו חתם הוא הסכם גירושין ולא הסכם מתנה, ומטבעו הוא כולל ויתורים הדדיים. הוא ויתר אמנם על זכויות בדירה אבל מנגד נהנה מוויתורים אחרים מצד הנתבעת – כך שלא מדובר בהענקה ללא תמורה. מלבד זאת, הוויתור היה הגיוני בנסיבות שבהן רכישת הדירה מומנה ברובה מכספי הנתבעת.

עוד נקבע כי התובע – עורך דין במקצועו – חתם על ההסכם מתוך הבנה מלאה של הדברים, ולא הוכיח בשום צורה שהוטעה או קופח. בהקשר הזה הדגיש השופט כי בהסכם אין זכר לטענה הבעייתית כשלעצמה שהנתבעת התחייבה לחזור אליו, והיא אף נסתרה בראיות כולל בפרוטוקול אישור ההסכם.

גם הטענה שזכות המגורים כפופה לכך שהנתבעת תימנע מזוגיות חדשה לא נתמכת בלשון ההסכם. למעשה, לו הייתה מופיעה בו התחייבות כזו בית המשפט לא היה מאשר אותה כיוון שמשמעותה סיכול הזכות של הנתבעת לחיים עצמאיים.

מעבר לכל אלה, לא הוכח שינוי נסיבות שמצדיק לשלול מהילדים מימון מגורים – חובה חוקית ומוסרית שחלה על התובע כאב ללא שום קשר לסטטוס של אימם. לסיכום נקבע כי אין כל בסיס להתערב בהסכם שאושר בבית משפט והתובע חויב לשלם 20 אלף שקל ללשכה לסיוע משפטי שמימנה את ייצוג הנתבעת.