קיבוצניק חויב לחלוק עם גרושתו זכויות בנדל"ן

לפני הנישואים הכיר הקיבוץ בזכותו של החבר לקבל מגרש בהנחה משמעותית. אחרי הגירושים הוכיחה האישה שהם תכננו שם בית משותף

עו"ד מירב בלאיש | פסקדיןפורסם: 22.08.20 , 08:10

בית המשפט למשפחה בנצרת קיבל לאחרונה תביעה של חברת קיבוץ נגד בעלה לשעבר, בטענה כי במסגרת איזון המשאבים ביניהם יש להביא בחשבון הטבות משמעותיות שלהן זכאי הבעל ברכישת מגרש ובניית בית ביישוב. השופטת רונית גורביץ דחתה את טענת הבעל שלפיה ההטבות הן "נכס חיצוני" שאינו משותף.

בני הזוג נישאו ב-2009 ונולדו להם שני ילדים. הבעל חבר קיבוץ משנת 2002. ב-2007 עברה האישה לגור עמו והתקבלה כחברת קיבוץ. בספטמבר 2018 הם התגרשו.

בתביעה טענה האישה כי מאחר שבעלה חבר ותיק בקיבוץ הוא זכאי ל"שיוך דירה", ובכלל זה לרכישת קרקע בתשלום מוזל של 31% מערך הקרקע, להנחה על תשתיות ולקבלת מבנה בסכום של 70-30 אלף שקל.

(צילום: Shutterstock)

לטענתה, לקראת נישואיהם הם בחרו מגרש שעליו תכננו לבנות את ביתם. בחירתם אושרה ב-2009 על ידי צוות שיוך הדירות בקיבוץ. ב-2014 סימן הקיבוץ את המגרש כמגרש שלהם והם התחילו לתכנן את בניית ביתם.

ואולם, בתחילת 2019 החליט הקיבוץ שהבעל יקבל את המגרש ואילו לאישה ישויך מגרש אחר בתנאים של אדם שאינו חבר קיבוץ. המשמעות היא שהיא תיאלץ לרכוש מגרש בתשלום של 91% מערכו, לשלם על תשתיות בסך 160 אלף שקל ובנוסף להשקיע כספים בבניית בית. בנסיבות אלה היא עתרה לאיזון זכויות הנתבע במגרש ששויך לצדדים על ידי הקיבוץ.

הבעל טען מנגד כי עם קבלתו לקיבוץ ב-2002 הוא היה זכאי לשיוך דירה ככל החברים. אלא שלדבריו, בשל הליכי הגירושין טרם בוצע השיוך. לשיטתו, הזכויות להן הוא זכאי נקבעו כשבע שנים בטרם הכיר את התובעת ומכיוון שלא השתבחו עם השנים ולא שותפו, התובעת לא זכאית לקבל את מחציתם.

השופטת רונית גורביץ הבהירה כי מאחר ששיוך הדירה לנתבע נעשה לפני שהכיר את התובעת, הזכויות נחשבות כ"נכס חיצוני" שככלל נמצא מחוץ למסת הנכסים באיזון המשאבים. בנסיבות אלה על התובעת להוכיח "כוונה לשיתוף" כדי לקבל מחצית מהזכויות.

השופטת קבעה שהתובעת עמדה בנטל והוכיחה שכוונת הנתבע הייתה לשתף אותה בזכויות שקיבל מהקיבוץ. בין היתר, הוכח כי הצדדים בחרו את המגרש יחד, הגיעו לפגישות עם נציגי הקיבוץ ואף פעלו לתכנון הבית המשותף באמצעות פנייה למודד, אדריכל ומהנדס.

השופטת הוסיפה כי אם שיוך המגרש היה יוצא לפועל והבית היה נבנה, ברור שמדובר היה בזכות משותפת לשני הצדדים בחלקים שווים.

אלא שלבסוף, הן בשל פרידת בני הזוג והן בשל העובדה כי הקיבוץ החליט שלא לבנות האזור שבו נמצא המגרש, הוא לא שויך לצדדים. ועדיין, העיקר הוא שהנתבע התכוון לשתף את התובעת באופן רעיוני בזכויותיו כחבר ותיק בקיבוץ בעת נישואיהם.

בנסיבות אלה, מאחר שהצדדים זכאים לקבלת מגרשים בתנאים שונים, יש להביא לצורך איזון המשאבים את הפער בין זכויות הנתבע לבין זכויות הנתבעת באופן שמקנה לה זכות לקבל תשלומי איזון או פיצוי כספי כאמצעי להגשמת צדק ואיזון כלכלי עתידי.

בסיכומו של דבר קבעה השופטת שהתובעת זכאית לפיצוי על הפער בין זכויות הצדדים במגרש הריק שהיו אמורים לקבל מהקיבוץ לבין כל מגרש אחר אותו תקבל.