אכיפה בררנית: גר בסטודיו וזוכה משימוש חורג

תושב ירושלים הואשם במגורים בנכס שלא מיועד לכך. אבל העירייה לא הצליחה להסביר מדוע נמנעה מקיום הליכים נגד שכנים המבצעים שימוש זהה

עו"ד אפרים כהן | פסקדיןפורסם: 03.09.20 , 15:46

בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים זיכה לאחרונה בעל נכס בשכונת רמות בעיר שיוחסה לו עבירת שימוש חורג מאחר שגר במקום שהייעוד שלו הוא ל"סטודיו". הוא טען שכי העירייה ניהלה אכיפה בררנית, והשופט דניאל מרדכי דמביץ הסכים שאין בסיס עובדתי או משפטי לכתב האישום, וכי ההתעקשות על ניהול ההליך "תמוהה".

בכתב האישום המקורי, שהוגש ב-2016, נטען כי הנאשם משתמש בשטח של 24 מ"ר המוגדר כמחסן ליחידת דיור הכוללת שירותים, מקלחת ומטבחון.

הנאשם כפר באשמה והפנה לתשריט שצורף לכתב האישום שלפיו ייעודי הנכס הוא ל"סטודיו" ולא למחסן, וסומנו בו מיקום לחלונות והכנה לשעון חשמל. לדבריו, השכנים המתגוררים בסמוך ואשר להם מבנים זהים משתמשים במבני הסטודיו האחרים לא רק לצורכי אחסון אלא גם למגורים ומסחר. הנאשם הוסיף כי רכש את הנכס מקבלן לאחר גירושיו מתוך הבנה כי ניתן לגור בו.

(צילום: shutterstock)

לנוכח הטענות תיקנה המאשימה את כתב האישום, החליפה את המילה "מחסן" ב"סטודיו" וציינה כי גם בנכס המוגדר כסטודיו אסור לגור.

הנאשם הוסיף כי על פי הבנתו כאזרח מן השורה, "דירת סטודיו" היא דירה אשר ניתן לבצע בה שימוש למגורים. לדבריו, על פי תוכנית המתאר מדובר בשטח המיועד למגורים וטענת המאשימה כי השימוש שהוא עושה בנכס נוגד את תכנית המתאר שגויה. הוא טען להגנה מן הצדק בשל אכיפה בררנית מאחר שהמאשימה לא פעלה נגד שכנים המבצעים שימוש זהה.

הוועדה המקומית של עיריית ירושלים טענה כי הנאשם לא הוכיח אכיפה בררנית ועמדה על טענתה כי השימוש נוגד את תכנית המתאר.

השופט דניאל מרדכי דמביץ ציין כי אין קשר בין הסטודיו של הנאשם לבין התשריט שצורף לכתב האישום ודי היה בכך כדי לזכות אותו. הוא הוסיף כי מהתשריט שהציגה הוועדה עולה כי באותה קומה היו שטחים שהוגדרו "מחסנים" והיו שטחים שהוגדרו "סטודיו". הוא תהה: "כבר מכאן עולה קושי בעמדת המאשימה. אם מדובר ביחידה שאין להשתמש בה למגורים, מדוע הוגדרה כ'סטודיו' ולא כ'מחסנים'?".

אחת מעדות התביעה הודתה ש"סטודיו" יכול להתפרש או כדירת סטודיו הכוללת מגורים או חדר סטודיו המיועד לעבודתו של אומן. לדברי השופט, לא הוכח כי במקרה זה כי הסטודיו מושא הדיון הוא דווקא כזה אשר אסור להתגורר בו.

העירייה אישרה שגם לה לא ברור המונח "סטודיו" והשופט הזכיר שמדובר בהליך פלילי שבו עליה להוכיח את האשמה מעבר לספק סביר. כמו כן, החלונות במקום תומכים בגרסת הנאשם לפיה מדובר ביחידת מגורים ולא במחסן.

השופט הוסיף כי תיאוריו של הנאשם לגבי הליך רכישת הסטודיו מלמדים על תום לב מלא ולא על כוונה פלילית. זאת ועוד, יש בסיס לטענתו כי המאשימה ניהלה נגדו אכיפה בררנית כך שהוא זכאי גם להגנה מן הצדק.

"עסקינן בכתב אישום לקוי אשר התגלגל לעמידה תמוהה של המאשימה על האישום ללא יסוד משפטי ועובדתי ותוך אכיפה בררנית מובהקת", סיכם השופט וזיכה את הנאשם זיכוי מוחלט.