אישה תפנה את בית חמיה תמורת 85 אלף ש'

תושב הדרום הגיש תביעת פינוי נגד כלתו המנהלת הליכי גירושין מול בנו. בית המשפט למשפחה פסק שעליו לפצות אותה על השקעותיה בנכס מטעמי צדק

עו"ד שוקרי פקס | פסקדיןפורסם: 28.10.20 , 09:55

בית המשפט למשפחה בבאר שבע קיבל לאחרונה תביעת פינוי שהגיש תושב הדרום נגד כלתו, אך קבע כי עליו לפצות אותה ב-85 אלף שקל. השופט בן שלו קבע שהוא נתן לבנו ולכלתו רשות שימוש בנכס שלו לצורכי מגוריהם, ולנוכח הליך הגירושין על האישה לפנות את הנכס.

האישה נישאה לבנו של התובע ב-2006. לאב יש נכס שמורכב משתי חלקות צמודות. על אחת מהן בית בבנייה קלה שהוזמן והותקן ב-2012. בני הזוג ושלושת ילדיהם גרו בשטח מאז נישואיהם, תחילה בקראוון ואז בבית.

בעקבות הליכי הגירושין דרש האב מהאישה לפנות את הנכס. בתחילה טענה האישה כי יש לה זכויות בבית אך בהמשך ויתרה על כך. הצדדים הגיעו להסכמה שהיא תתפנה ובית המשפט ידון בשיעור הפיצוי המגיע לה בלבד.

(צילום: Shutterstock)

האישה טענה כי היא ובעלה השקיעו בבניית הבית את חסכונותיהם, לרבות כספי ירושה שקיבלה לאחר פטירת הוריה. היא ציינה כי למעט כספי הירושה לא היה לה כל נכס אחר ובגילה כיום (כבת 50) היא עלולה להיוותר ללא כלום.

האב טען מנגד כי אין להתנות את הפינוי בפיצוי שכן לשיטתו כלתו לא הציגה כל ראייה קונקרטית שמלמדת כי היא העבירה בפועל סכומי כסף לטובת הבנייה.

הכלה טענה נגד כי יש לפצות אותה בחצי משווי הבית או להחזיר לה את השקעותיה שהצטברו לסכום של כ-200 אלף שקל בתוספת פיצוי על ביטול הרשות שניתנה לה לגור בבית.

השופט בן שלו השתכנע כי יש מקום אכן להתנות את פינוי הנכס בפיצויה של הכלה. הוא הבהיר שככלל, בית המשפט יתנה את ביצוע הפינוי בתשלום פיצוי משיקולי צדק. שיעורו של הפיצוי ייגזר משווי השקעת בר הרשות בנכס ובהשבחתו.

לדבריו, לא ניתן להתעלם מכך שמאז נישואיהם התגוררו בני הזוג וילדיהם בנכס במשך 14 שנה. בנוסף, לא הוצגה כל ראייה שתסתור את טענת האישה שלפיה הלכה למעשה השקיעה את הכנסותיה היחידות מירושה לטובת התא המשפחתי. לפיכך, שיקולי צדק מחייבים התניית הפינוי בפיצוי.

נקודת המוצא היא שעלות המבנה עמדה על כ-232 אלף שקל ומתוך הכספים שקיבלה האישה מהירושה ומהלוואה מאחיה היא השקיעה בבית כ-104 אלף שקל.

השופט הוסיף כי מאחר שעל הכספים חל משטר הרכוש השיתופי בינה לבין בעלה, אין לייחס לה פיצוי בגובה מלוא סכום ההשקעה. מאידך, גם אין להפחית מחצית מהסכום שכן הדבר יביא לתוצאה בלתי צודקת. בנסיבות אלה עלול להיווצר מצב שבו התובע ייהנה ממחצית השקעתה של כלתו מבלי שפיצה את בנו על השקעה רעיונית המיוחסת לו מכוח משטר השיתוף הרכושי.

בסיכומו של דבר קבע השופט שעל התובע לפצות את כלתו ב-85 אלף שקל שהם כ-72% מערכה הריאלי של השקעתה. "יש בכך גם כדי להבטיח שנכדיו של התובע לא ימצאו עצמם מפונים מבית שבו גדלו מבלי שיהא בידי אמם להבטיח להם דיור סביר", סיכם.