תקף במים רותחים - ויישלח לאשפוז ולא לכלא
שופטת מחוזית קיבלה חוות הדעת שלפיה התוקף לא היה אחראי למעשיו. הוא יועבר למוסד פסיכיאטרי ומשך האשפוז המקסימלי הועמד על 14 שנים
בית המשפט המחוזי בירושלים קבע לאחרונה
כי נאשם ששפך מים רותחים על אדם אחר אינו כשיר לעמוד לדין. בהתאם לחוות דעת פסיכיאטרית קבעה השופטת תמר בר-אשר כי הוא ביצע עבירה חמורה פחות מזו שיוחסה לו, והוא יישלח לאשפוז של עד 14 שנים.
על פי כתב האישום האירוע התרחש בשעת לילה לפני כארבעה חודשים. הנאשם הגיע לבית הכנסת ולקח ספר שבעזרתו התפלל המתלונן. בעימות שהתפתח החל הנאשם להשליך חפצים. למחרת בבוקר הוא חזר למקום עם סכין, מילא שתי כוסות במים רותחים מתוך מיחם שנמצא במקום, ושפך אותם על הפנים, החזה שלו והבטן של המתלונן שהתפלל במקום.
כדי להגן על עצמו לקח המתלונן את הסטנדר שהיה בסמוך אליו והכה באמצעותו את הנאשם שנפצע קלות. בתגובה, הנאשם הפיל את המתלונן על הרצפה ודקר אותו מעל הברך. כתוצאה מהמעשים נגרמו למתלונן כוויות בדרגה 2 בפנים, בחזה ובבטן וחתך ברגל ימין. כתב האישום ייחס לנאשם עבירה של חבלה בכוונה מחמירה.
בתיק הוגשה חוות דעת מטעם הפסיכיאטר המחוזי שלפי הנאשם היה במצב פסיכוטי פעיל עם מחשבת שווא והפרעות בחשיבה ובתפיסה. בנסיבות אלה נקבע כי הוא לא היה אחראי למעשיו ואינו כשיר לעמוד לדין.
בין הצדדים התעוררה מחלוקת באשר לסיווג העבירה שאותה עבר הנאשם, מה שמשליך תקופת האשפוז. המדינה טענה כי הנאשם הגיע למקום עם סכין במטרה לגרום למתלונן חבלה חמורה כפי שאכן התרחש בסופו של דבר.
סנגורו של הנאשם טען מנגד כי חומר הראיות אינו מבסס את העבירה של חבלה בכוונה מחמירה. לדבריו, אמנם הנאשם הגיע עם סכין אך הוא השתמש בה רק לאחר שהמתלונן תקף אותו בסטנדר. לטענת הסנגור, הראיות מבססות עבירה חמורה פחות כגון עבירת תקיפה או פציעה.
השופטת תמר בר-אשר קבעה כי העבירה שביצע הנאשם אינה חבלה בכוונה מחמירה (שהעונש בגינה הוא 20 שנות מאסר) אלא עבירה קלה יותר של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות (14 שנות מאסר).
היא הבהירה כי ההבדל העיקרי בין העבירות הוא בעיקר ביסוד הנפשי. היסוד הנפשי בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה הוא כוונה להטיל באדם נכות או מום, בעוד שהיסוד הנפשי בעבירה של חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות הוא מחשבה פלילית ללא צורך בכוונה.
בחבלה בכוונה מחמירה בדרך כלל הנאשם מגיע למקום התקפיה מצוין בנשק קר או חם בעוד במקרה זה הנאשם השתמש באמצעי שהיה במקום (מים רותחים). השופטת קיבלה את עמדת הסנגור שלפיה אין לראות בשימוש שעשה הנאשם בסכין חלק ממעשה העבירה שכן הוא רק התגונן באמצעותו.
השופטת התייחסה גם לחומרת הפגיעות וכתבה כי הכוויות שנגרמו למתלונן הן בגדר "חבלה חמורה", בהיותן בגדר פגיעה בעור ובפרט בפנים. לפיכך, לא ניתן לסווג את העבירה כ"תקיפה" בלבד. בסופו של דבר נקבע שהנאשם יאושפז בבית חולים לחולי נפש לתקופה מרבית של 14 שנים.
- לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
- הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
- עו"ד דוד טובול עוסק בפלילי
- הכותב לא ייצג בתיק
- ynet הוא שותף באתר פסקדין
מומלצים