מושבניקית הפעילה מסעדה בשטח חקלאי – ונתבעה

המצב התכנוני בשטח במושב גנות אפשר להפעיל מסעדה במקום רק לצד ביה"ס לרכיבה שפעל בעבר. כעת קבע ביהמ"ש שמדובר בשימוש לא חוקי

עו"ד צביקה גלזר | פסקדיןפורסם: 22.11.20 , 07:06

בעקבות תביעה שהגישה המדינה נגד בעלת משק במושב גנות הוציא בית משפט השלום בפתח תקווה צו האוסר עליה להפעיל בו מסעדה. השופט אריאל ברגנר קבע שאמנם בעבר ניתן היתר להפעלת מסעדה, אבל הוא היה תקף רק כפעילות נלווית לבית ספר לרכיבה לסוסים במקום, ומאחר שזה אינו פעיל עוד – הרי שהמסעדה לא פועלת כחוק.

בתביעה המקורית התייחסה המדינה למספר מבנים לא חוקיים שנבנו על השטח, בהם אולם וגן אירועים, מחסן ומשטח אספלט ששימש כחניה. תוך כדי ניהול ההליך הנתבעת הפסיקה חלק מהשימושים החורגים אבל במקביל החלה להפעיל באחד מהמבנים מסעדה.

המדינה הדגישה כי לפי חוזה המשבצת שנכרת עם המושב הזכות של התובעת בשטח הוגבלה לצרכי חקלאות ומגורים בלבד. בתקופה מסוימת אמנם ניתנו להוריה היתרים זמניים להפעלת בית ספר לרכיבה שאפשרו להפעיל במקום מסעדה אבל הם פקעו וממילא המסעדה אושרה כשימוש נלווה בלבד.

אילוסטרציה(צילום: shutterstock)

הנתבעת טענה מנגד כי הוריה המנוחים הפעילו במקום מסעדה ובית ספר לרכיבה על פי היתרים שניתנו לצמיתות ועדיין עומדים בתוקפם. עוד היא טענה כי המדינה הסתירה שהמצב התכנוני השתנה ומאפשר את פעילות בית הספר והמסעדה וכן חוזה שהתיר להוריה לבצע בשטח שימוש חורג להפעלת אולם אירועים.

השופט אריאל ברגנר קבע כי מהמסמכים והנתונים התכנוניים שהוצגו בפניו עלה כי ההיתר להקמת האורווה והשירותים הנלווים שכוללים מטבח ומסעדה ניתן להורי הנתבעת בשנות ה-60 לזמן קצוב בלבד. "שימוש חורג, במהותו, מהווה חריגה מהתכנית שחלה על הקרקע ומהאינטרסים התכנוניים העומדים מאחוריה ולכן לא נועד להסדיר מצב ארוך טווח", נכתב.

עוד הוסיף השופט כי גם האישור שניתן להפעלת אולם האירועים בשנות ה-90' היה זמני לארבע שנים בלבד וגם אז הוא לא כלל היתר לסלילת משטח האספלט, והוא נבנה באופן לא חוקי.

באשר לאפשרויות התכנוניות נקבע כי אכן ב-2004 אושרה תוכנית שאפשרה להפעיל מחדש את בית הספר והמסעדה אלא שההיתר העוסק במסעדה ניתן למבנה אחר מזה שבו היא פועלת כעת. מכל מקום, השופט ציין כי ההיתר אישר להפעיל את המסעדה רק כשימוש נלווה על מנת לספק מזון לבאי האורווה ובית הספר ולא כשימוש עצמאי. מאחר שבית הספר לא פועל במקום כבר עשרות שנים הרי שהנתבעת לא רשאית לקיים בו מסעדה.

מעבר לכל אלה נקבע כי הנתבעת הפרה את חוזה המשבצת עם המדינה כשהשכירה חלק מהזכויות שלה לחברה שניהלה את האולם וביצעה במקום שימושים חורגים ללא הסכמתה.

בהתאם לכך התביעה התקבלה בחלקה והשופט הוציא צו האוסר על הנתבעת לעשות שימוש חורג במבנים בשטח וכן צו שמחייב אותה לסלק לאלתר את האספלט ולהשיב את הקרקע לקדמותה כשטח חקלאי – על חשבונה.

הנתבעת חויבה לשלם למדינה 11 אלף שקל עבור הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.