"עד שהגעתי לספורט לא ידעתי בכלל שאני יכול להיות כמו כולם"
הוא: עומרי ברגמן (15), משותק ברגליו. היא: אנטואנט נאצר (15), נערה בלי מוגבלות פיזית. השניים משחקים יחד בקבוצת כדורסל על כיסאות גלגלים המשלבת בנים ובנות, עם נכות או בלי, וחולמים להגיע לנבחרת ישראל. עונה חדשה של פרויקט "בוקר טוב יותר", המשותף ל"ידיעות אחרונות", ynet ותלמה, יוצאת לדרך עם סיפורם המיוחד
בשיתוף תלמה
הם נפגשים פעמיים בשבוע ומשחקים כדורסל במשך שעה וחצי כל פעם. שניהם צעירים בני 15, לשניהם מוטיבציית שיא ולשניהם אותו חלום משותף – להפוך לכדורסלנים מקצועיים שייצגו את ישראל בתחרויות בינלאומיות. התיאור הזה יכול היה לפתוח עוד כתבת ספורט שגרתית על שני בני נוער, כדורסלנים מצטיינים, השואפים להתקדם לליגות הגבוהות, אך הסיפור הזה ממש לא שגרתי. ראשית, כי שני הצעירים האלה הם נער ונערה המשחקים בקבוצה מעורבת. שנית, כי מדובר בקבוצת כדורסל נכים. שלישית, כי אחד מהם הוא אכן נער עם מוגבלות המתנייד גם ביומיום בכיסא גלגלים, אך השנייה היא נערה צעירה ללא מוגבלות כלל.
אז איך כל זה מתחבר ואיך החיים של השניים נפגשו?
נתחיל בצלע הגברית מבין השניים, עומרי ברגמן מרעננה. עומרי עבר בגיל חצי שנה ניתוח ששינה את חייו. בעקבות בעיה שהתגלתה בתפקוד הלב של הפעוט, הוא עבר ניתוח לב, ובשל טעות קריטית מצד המנתחים זרם הדם לרגליו נפסק והוא הפך לנכה. בגיל שלוש הוא כבר נאלץ להתנייד באמצעות כיסא גלגלים, והוא לא מכיר כל מציאות אחרת. "למועדון הספורט ספיבק (מרכז הספורט לנכים של עמותת איל"ן) ברמת-גן הגעתי בפעם הראשונה כשהייתי בן חמש" הוא נזכר, "לא ממש התחברתי בגיל הזה לספורט, והחלטתי לעזוב את זה. שש שנים אחר כך, כשהייתי כבר בוגר יותר, בן 11, החלטתי לתת לספורט הזדמנות נוספת, והפעם התאהבתי".
התחלת בכדורסל?
"לא. דווקא התחלתי כשחיין במועדון ברעננה, עיר מגוריי, אבל כתוצאה מפגישה מקרית עם שחקן שמשחק בנבחרת העתודה של ישראל לצעירים בכדורסל נכים, החלטתי לשנות מסלול. אותו שחקן הציע לי לבוא לראות משחק, הגעתי, ראיתי, זה מאוד מצא חן בעיניי והחלטתי לעבור לנתיב הזה".
באיזה קבוצה אתה משחק?
"בקבוצת סל-גל המעורבת של המועדון. הקבוצה משלבת בין בנים לבנות, עם וללא מוגבלויות. אני משחק שם פעמיים בשבוע, כל פעם במשך שעה וחצי. אני מאוד אוהב את זה ושואף להגיע לנבחרת העתודה ולייצג את ישראל במשחקים באירופה".
עד כמה אתה חש שהכדורסל והספורט בכלל משמעותיים בחיים שלך?
"הספורט הוא דבר מאוד משמעותי בחיים שלי. לצד הכדורסל אני ממשיך גם לשחות ולשחק טניס. לא רק שאני נהנה מהפעילויות האלה ומחזק את הגוף שלי, הזמנים האלו מהווים הזדמנות בשבילי לפגוש חברים, בטח עכשיו בימי הקורונה".
ההצלחה בספורט מעניקה לעומרי גם תובנות מנטאליות, המשפיעות על שאר חייו. "עד שהגעתי לספורט לא ידעתי בכלל שאני יכול להיות כמו כולם, אבל כתוצאה מכל האימונים שאני עושה אני חזק כיום בידיים יותר מרוב ילדי כיתתי. דברים מהסוג הזה, ההצלחה בספורט והעמידה באתגרים שהצבתי לעצמי, כל אלה נותנים לי את התחושה שאני יכול לעשות כל דבר רק אם ארצה בכך".
הצלע השנייה בסיפור הזה היא אנטואנט נאצר מיפו. אנטואנט היא נערה צעירה ללא מוגבלות, שהגיעה למועדון ברמת-גן בעקבות אחותה הגדולה, שונטל בת ה־18, הסובלת ממוגבלות ביד וברגל. כשהתלוותה לאחותה הגדולה היא צפתה באימוני הכדורסל, ושם החלה אהבתה הגדולה למשחק – גם בגרסתו הרגילה והמוכרת וגם בגרסת הנכים. "כבר כשהייתי ילדה קטנה התחלתי ללוות את שונטל בנסיעות שלה לספיבק, וכך הכרתי את המקום ואת החוגים", היא מספרת, "חלק מהחוגים אינם מותאמים לילדים ללא מוגבלויות, אבל חוגים אחרים, כמו פינג פונג וכדורסל, כן אפשר לעשות ביחד. אני מאוד התחברתי לכדורסל ואני משחקת בקבוצה הזו מגיל שמונה. זה כיף גדול".
כדורסל נכים משחקים על כיסאות גלגלים. זה לא הרגיש לך מוזר?
"בהתחלה באמת היה לי קשה להתרגל לכיסא ולא חשבתי שאצליח לשחק באותה רמה כמו שאר השחקנים, שרגילים להשתמש בו כל הזמן, אבל עם השנים התרגלתי והיום אני פשוט רגילה לצורת המשחק הזו ומאוד נהנית ממנה".
בשנה שעברה, בהיותה בת 14, נכנסה אנטואנט לנבחרת הייצוגית של הקבוצה, מה שאומר שהיא לוקחת חלק במשחקי החוץ של הקבוצה מול מועדונים אחרים. מדי פעם מצטרפות לאימונים אחותה הגדולה, ולאחרונה גם האחות הקטנה, בת 12 בלבד, גם היא ללא מוגבלות. "מבחינתי אין היום שום הבדל בין כדורסל רגיל לכדורסל נכים", אומרת אנטואנט, "אני משחקת טוב, קולעת, ושואפת להתקדם עם המשחק בעתיד, או בכדורסל נכים או בכדורסל רגיל".
היא חברה טובה של עומרי, אבל לא רק. "לפעילות הזאת יש עוד יתרון גדול חוץ מההנאה שבמשחק", היא אומרת, "עם הזמן נוצרו קשרים חברתיים בין כל חברי הקבוצה. אנחנו מדברים הרבה בטלפון ואני נפגשת עם רבים מהם, גם כאלה שבכיסא גלגלים וגם כאלה שלא, מחוץ לשעות הפעילות".
איך החברים האחרים שלך מגיבים לכך שאת משחקת בקבוצת כדורסל נכים?
"אף אחד מהחברים שלי לא יודע את הפרט הזה עליי", היא צוחקת, "למעשה, רק המשפחה המצומצמת שלי יודעת. אבל למען האמת – לא באמת אכפת לי מה יהיו התגובות של הסביבה לכך שאני משחקת כדורסל בקבוצה מעורבת כזו. הכי חשוב לי ליהנות ולהצליח במשחק, וזה בדיוק מה שאני עושה בקבוצה שלנו".
במסגרת פרויקט "בוקר טוב יותר" - שיתוף פעולה בין "ידיעות אחרונות", ynet וחברת תלמה - נציג לכם בשבועות הקרובים עוד בני נוער שמצטיינים בתחומים שונים – ושום מגבלה או מכשול לא יכולים לעצור אותם. "כשאנו מביטים סביבנו, אנו נתקלים בלא מעט סיפורים מעוררי השראה על אלופות ואלופים, ביניהם נערות ונערים צעירים, המצליחים להוכיח הישגיות יוצאת דופן. חלקם עם מוגבלות פיזית או אחרת, וזה כמובן מעצים את ההישג וההשתאות, ובעיקר מוכיח לכולם שנחישות, התמדה ודבקות במטרה יכולות לסייע לכל אחת ואחד מאיתנו להגשים חלום ולהצטיין", אומר ארנון שפירא, סמנכ"ל שיווק יוניליוור ישראל, "לצד הפרויקט הנפלא עם קבוצת 'ידיעות אחרונות', תלמה מתחילה בימים אלו בפעילות ייעודית לילדים עם מוגבלות, 'משפחות של אלופים', שתתקיים בכל הארץ בשיתוף החברה למתנ"סים. מטרת הפעילות היא לאפשר לכל הילדים ובני משפחותיהם, ללא קשר למגבלה כזו או אחרת, לעסוק בפעילות גופנית ולקיים אורח חיים בריא. חיים בינינו אנשים עם יכולות יוצאות דופן, וזה יהיה פספוס אדיר לחברה שלנו אם לא נצליח לראות כל אדם על פי ערכיו, כישוריו ויכולותיו, ללא קשר למוצא, מגדר או מוגבלות כלשהי".
הכתבה פורסמה ב"ידיעות אחרונות"
בשיתוף תלמה
לפנייה לכתב/ת 
