סוחר לא ידע שהזהב מוברח, וזכה לניכוי מס
מע"מ דחה את בקשת הסוחר, שרכש זהב ב-4 מיליון ש', בטענה שמקורו בפרשה פלילית. אבל שופט קבע שלא הייתה לסוחר שום סיבה לחשוד בכך
בית המשפט המחוזי בתל אביב ביטל לאחרונה
החלטה של מנהל מע"מ לדחות בקשה של סוחר זהב לניכוי מס תשומות על רכישת זהב בסך כארבעה מיליון שקל. בזמנו טען מנהל מע"מ שהסוחר ידע שהספק שלו אינו הבעלים האמיתי של הזהב, שמקורו בפרשת הברחה חמורה, אולם כעת קיבל השופט הרי קירש את ערעור בעניין וקבע שלא הייתה שום סיבה לחשד כזה.
מנגד הפנה מנהל המע"מ לסימנים מחשידים שליוו את העסקאות של המערער עם הספק. למשל, שהגיע אליו דרך מתווכים, לא ערך בדיקה לגבי מקור הזהב, הסכים לקבל אותו באמצעות שליחים שהיו מעורבים בפרשת "זוג משמים" ורכש את הזהב במחיר נמוך מהשער העולמי.
הסוחר ביקש ניכוי מס תשומות על רכישת זהב שייצא לאירופה בעסקאות פטורות ממס, מה שהיה אמור לזכות אותו בהחזרים. אלא שמנהל המע"מ סירב לניכוי ואף חייב אותו במס תשומות. ההחלטה התבססה על הסברה כי החשבוניות שהוציא לו ספק הזהב לא היו חוקיות משום שלא היה הבעלים האמתי של הסחורה, והעסקאות בוצעו כחלק מפרשת הברחת זהב חמורה ורחבת היקף בשם "זוג משמיים".
בערעור שהגיש על ההחלטה טען הסוחר כי לא היה לו מושג לגבי מקור הזהב. הוא הגיע לספק דרך חבר, קיים איתו שיחה שבה וידא שהוא פועל כחוק ואף בדק את מעמדו ברשות המסים. מכאן, שלא הייתה לו שום סיבה לחשוד שאינו הבעלים האמיתי של הזהב.
(צילום: shutterstock)
אלא שהשופט קירש הסביר בפסק הדין שאמנם אסור לנכות מס מחשבוניות שהוצאו על ידי עוסק שאינו הבעלים האמיתי של הסחורה, אבל זאת רק אם מקבל החשבונית התרשל ולא עשה מאמץ סביר לוודא שהחשבוניות הוצאו כדין.
במקרה הנוכחי, ציין, לא ידוע אם הספק היה הבעלים האמיתי משום שהעניין נמצא עדיין בבירור משפטי. אבל גם בהנחה שלא היה רשאי למכור את הסחורה הוא לא סבור שהמערער היה אמור לחשוד בכך והתרשל באי-עריכת בירור.
נקבע כי בניגוד לטענת המע"מ לא נמצאו סימני אזהרה שחייבו בדיקה. המערער הכיר את הסוחר דרך חבר ותיק ולא הוכח שאי אפשר לערוך עסקאות לגיטימיות בזהב במחיר נמוך יותר מ"מחיר הפיקס" שלו.
גם העובדה שקיבל חלק מהסחורה באמצעות שליחים שלא הכיר ולא ידע מיהם לא הייתה אמורה לגרום לו להסיק שמשהו לא בסדר, בפרט כשהחשבוניות שהונפקו לו נראו תקינות ואת הכספים העביר לחשבונו של הספק.
השופט אף לא סבר שהמערער היה צריך להתחקות אחר מקורות הזהב וממילא גם לו תשאל את הספק אי אפשר היה לצפות ממנו להמשיך לפנות לכל הספקים בשרשרת. לדבריו יש גבול לאחריות שאפשר להטיל על מקבל חשבוניות, סיכם השופט וקבע כי במקרה הזה אי אפשר לומר שהמערער התעלם מנורות אזהרה שחייבו בדיקות מעבר לאלה שביצע.
לפיכך הערעור בנקודה זו התקבל. לא נפסקו למערער הוצאות משום שחלק אחר של הערעור, שעסק בחיוב בקנס בגין פסילת ספרים, נדחה.
- לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
- הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
- ב"כ המערער: עוה"ד טלי ירון-אלדר, רני שורץ, אוהד בוגנים ואורי דניאל
- ב"כ מנהל מע"מ - ביקורת פשיעה חמורה: עו"ד אדם טהרני מפרקליטות מחוז תל-אביב (אזרחי)
- עו"ד תמיר סולומון עוסק במיסים
- הכותב לא ייצג בתיק
- ynet הוא שותף באתר פסקדין
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
