תיק הארנונה לא ייסגר אף שהחייב ברח לחו"ל

בעל חנות ביקש לסגור תיק בהוצל"פ בטענה שהעירייה התעכבה בגבייה ובינתיים החוב תפח. אבל נקבע שלא מגיע לו פרס על שהתחמק מתשלום

עו"ד יוסף שמחון | פסקדיןפורסם: 02.02.21 , 13:53

לשכת ההוצאה לפועל בתל אביב דחתה לאחרונה בקשה של חייב לסגור תיק הוצאה לפועל שנפתח נגדו בגלל חוב ארנונה על חנות, בטענה שהרשות המקומית (שמה לא פורסם) התעכבה בגבייה וגרמה לתפיחתו מכ-70 אלף שקל לכ-230 אלף שקל. הרשמת מור קרמר קבעה כי העירייה נקטה כל הליך אפשרי בהתחשב בקשיים שהערים החייב, שברח לחו"ל ועד היום לא שילם אפילו את הקרן. משמעות ההחלטה היא כי העירייה תוכל לפעול למימוש החנות לצורך כיסוי החוב.

ב-2007 קיבלה העירייה פסק דין שאישר הסכמה שאליה הגיעה עם בעל החנות לכיסוי חוב ארנונה של 63,270 שקל בתוספת הוצאות ושכר טרחת עורך דין של 7,826 שקל. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות החייב שבינתיים ברח מהארץ בשל חובות רבים נוספים.

כשלושה שבועות לאחר מכן כבר פתחה העירייה את תיק ההוצאה לפועל נגדו, אבל חרף עיקולים שהטילה במרוצת השנים על זכויות שונות של החייב אצל צדדים שלישיים היא לא הצליחה לכסות את החוב ובינתיים הוא תפח וצבר ריביות.

אילוסטרציה(צילום: shutterstock)

בהמשך, היא ניסתה לעקל את החנות לצורך מימושה אבל התברר שפרטי הנכס לא היו נכונים. ב-2014 היא גילתה שהחנות כלל לא רשומה במרשם המקרקעין אלא ברשות מקרקעי ישראל שגם כלפיה צבר החייב חוב. כתוצאה מכך בקשתה למינוי כונס נכסים הוגשה רק אחרי שהגיעה עם הרשות להסדר, ואושרה סופית רק לפני מספר חודשים.

בבקשה שהגיש החייב בעקבות המינוי הוא דרש לסגור את התיק נגדו בשל שיהוי בלתי סביר וחוסר תום לב בניהולו. לטענתו, העירייה התעכבה במשך שנים עם מינוי הכונס וגרמה לחוב לתפוח, ולפיכך יש הצדקה לשלול ממנה את הזכות לממש את הנכס או לכל הפחות להפחית את הריביות שהצטברו בתיק.

מנגד טענה העירייה כי עשתה ככל שביכולתה בהתחשב בכך שהחייב ברח מהארץ, גבה את דמי השכירות משוכרי החנות מראש באופן שמנע לעקל את הכספים והבעיה באיתור הבעלות. לדבריה, החייב בעצמו נהג בחוסר תום לב שהרי הודה בחוב ולמרות זאת לא שילם אותו עד היום.

הרשמת מור קולמן לא הסכימה לסגור את התיק וקבעה כי החייב לא הוכיח שהעירייה נהגה בשיהוי בלתי סביר שגרם לו איזשהו נזק. היא הפנתה לשלל הליכים שנקטה העירייה בניסיון להביא לכיסוי החוב לאורך השנים, שכללו הטלת עיקולים וניסיונות לגביית דמי השכירות משוכרי החנות אבל כולם העלו חרס בשל מצבו של החייב והתנהלותו.

עוד ציינה הרשמת כי גם אם העירייה יכולה הייתה להתאמץ יותר באיתור הבעלות בנכס עדיין אין כאן שיהוי כל-כך קיצוני או חוסר תום לב שמצדיק לסגור את התיק נגדו. מעבר לכך, הרשמת הבהירה כי לא מצאה כל פגם בכך שהעירייה ניסתה להטיל עיקולם שפגיעתם בחייב פחותה לפני שנקטה בהליך למימוש הנכס.

מנגד, הרשמת מצאה כי החייב הוא זה שהתנהל בחוסר תום לב כשברח מהארץ ולא טרח לשלם אפילו את הקרן. בנסיבות אלה, לא מגיע לו "פרס" בדמות סגירת התיק נגדו והוא אף לא זכאי להפחתת ריביות שהצטברו כדין. לנוכח דחיית הבקשות הוסיפה הרשמת לחוב הוצאות של 2,500 שקל.