הוכיח בעלות בחלקה אף שהזכויות לא על שמו

שטח בכפר ראמה עבר ידיים 3 פעמים אבל עסקאות המכר לא נרשמו בטאבו ולא דווחו למיסוי מקרקעין. למרות זאת, ביהמ"ש שוכנע שהעסקאות אמיתיות

עו"ד עפר גמליאל | פסקדיןפורסם: 22.03.21 , 09:45

בית המשפט המחוזי בחיפה הורה לאחרונה להצהיר על מי שמחזיק היום במטע זיתים בכפר ראמה כבעל השטח, אף שהזכויות רשומות על שם יורשי יורשיו של הבעלים המקורי. השופט חננאל שרעבי קבע שהתובע הוכיח שהבעלים המקורי מכר את הנכס לרוכשת, שמכרה אותו לאחר מכן לאדם אחר שממנו רכש אותה תמורת 14 אלף דולר לפני כ-20 שנה. זאת, אפילו שהעסקה המקורית נתמכה בייפוי כוח בלבד ואף אחת מהעסקאות לא דווחה לרשויות המס.

הבעלים המקורי נפטר ב-1970 והחלקה עברה בירושה לשני בניו. לאחר ששניהם נפטרו הועברו הזכויות לבנים של כל אחד מהם. אלא שלפי טענת התובע עוד ב-1956 החלקה נמכרה לרוכשת ששילמה עבורה 750 לירות בהתאם לייפוי כוח עליו חתם הבעלים המנוח.

לפי גרסתו, במשך כ-44 שנים משפחתה של הרוכשת עיבדה את המטע ולאחר מכן השטח נמכר לאדם אחר כפי שמעיד "הסכם ייפוי כוח" שנכרת בשנת 2000. זמן קצר לאחר מכן הוא נכנס לתמונה ורכש ממנו את החלקה תמורת 14 אלף דולר בהתאם למסמך "הצהרה והתחייבות" שנחתם ביניהם.

אילוסטרציה(צילום: shutterstock)

בתביעה שהגיש לפני כשלוש שנים הוא ביקש להצהיר על הבעלות שלו על סמך שלוש העסקאות האמורות. רוב הנתבעים – יורשי הצדדים לעסקאות – הודו בהן, כולל חלק מהנכדים של הבעלים המקורי שהסכימו להעביר את החצי שרשום על שמם לתובע.

אלא ששלושה נכדים אחרים – שהחצי האחר רשום על שמם – התכחשו לעסקאות וטענו בין היתר כי לא הוכח שהן אמיתיות, כי הן התיישנו וכי ייפוי הכוח של סבם זויף וממילא לא עונה על דרישת הכתב בחוק המקרקעין.

אבל השופט חננאל שרעבי קבע כי התובע הוכיח את העסקה הראשונה שערך סבא שלהם בשנות ה-50'. השופט ציין כי באותה תקופה חל החוק העותמאני ודרישת הכתב הייתה קלה יותר. מכל מקום, ייפוי הכוח נוסח בפירוט רב ומצוינים בו כל הפרטים הדרושים גם לפי חוק המקרקעין, כולל פרטי הצדדים, תאריך, תיאור הקרקע ומחיר העסקה, ואף צוין בו שהתמורה שולמה והחזקה הועברה לרוכשת.

השופט הוסיף עוד כי הנתבעים לא הגישו חוות דעת כדי להוכיח שהמסמך זויף וכי העסקה לא התיישנה משום שלנוכח העובדה שהצדדים לעסקה פעלו בהתאם לה והשטח הועבר בפועל לרוכשת, תקופת ההתיישנות החלה רק מרגע שהתכחשו לעסקה.

השופט הבהיר כי משמעות ההכרה בתוקף העסקה היא שהנתבעים ואביהם לא היו זכאים מלכתחילה להירשם כבעלי החלקה מכוח ירושת הסב, שכן במותו כבר לא הייתה שלו. בנוסף, מאחר שהיורשים של שני הרוכשים בעסקאות השנייה והשלישית אישרו אותן – הרי שהתובע הוכיח את בעלותו. למרות זאת, השופט בכל זאת בחן לעומק את הטענות שלהם לגבי שתי העסקאות האחרות ודחה אותן אחת לאחת.

בסיכומו של עניין נקבע כי הרישום בלשכת רישום המקרקעין לא משקף את המציאות וכי טענות הנתבעים לא היו משכנעות, בפרט נוכח העובדה שבמשך שנים ארוכות אף אחד מהם לא החזיק בחלקה שטופחה על ידי הרוכשים האחרים, כולל התובע.

לפיכך, השופט קבע כי התובע רשאי לרשום את הזכויות על שמו בכפוף לתשלום המיסים על העסקאות שלא דווחו. שלושת הנתבעים שהתעקשו על קיום ההליך חויבו בהוצאות ושכר טרחת עורך דין של 20,000 שקלים.