250 אלף ש' לזוג שגילה שהילדה המאומצת חולה

חודשים אחרי שהילדה עברה לחזקתם גילו הורים שהיא סובלת מתסמונת "מרפן". שופטת קבעה: השירות למען הילד ופנימיית בית שבתי לוי התרשלו

עו"ד צילה טמיר | פסקדיןפורסם: 04.06.21 , 10:12

בית המשפט המחוזי בתל אביב הורה לאחרונה לפצות בכרבע מיליון שקל זוג הורים שאימצו ילדה ורק לאחר מכן גילו שהיא סובלת מתסמונת מרפן - מחלה גנטית מולדת שבאה לידי ביטוי בפגמים בשלד (גפיים ארוכות, חזה קעור, עקמת), בעיות עיניים ובעיות לב.

לבני הזוג שני ילדים ביולוגיים משותפים. ב-2005 הם ביקשו לאמץ ילד מתוך מניעים אלטרואיסטיים טהורים. בתחילת ההליך הם ציינו בפני השירות למען הילד כי אינם מעוניינים בילד עם בעיות רפואיות משמעותיות. לאחר שנתיים של המתנה הודיע להם השירות למען הילד על האפשרות לאמץ את הילדה.

לפני הפגישה עם הילדה עדכנו אותם נציגי פנימיית "בית שבתי לוי" (עובדת סוציאלית, רופא ואחות) מסרו להם כי לילדה יש בעיה בעדשות העיניים וייתכן שתצטרך ניתוח, וכן בעיה בלב שמצריכה מעקב. עוד נמסר כי הילדה סובלת בעיקר מבעיה רגשית שמתבטאת בין היתר בקשיים שפתיים. לאחר הפגישה הראשונית נמסר להם כי היה בעבר חשש לתסמונת מרפן אך הוא נשלל.

אילוסטרציה(צילום: shutterstock)

לאחר שהילדה הייתה בחזקתם כחצי שנה, במסגרת מעקב קרדיולוגי, הסתבר להם שהיא סובלת מהתסמונת. בתביעה שהגישו הם טענו שלו ידעו זאת מראש - לא היו מסכימים לאימוץ. הם ציינו כי מובן שלא יכלו להחזיר את הילדה לאחר הגילוי מכיוון שילד איננו חפץ והם כבר נקשרו אליה וקיבלו אותה כחלק מהמשפחה.

בית שבתי לוי טען כי הוא אינו מעורב כלל בהליך האימוץ שמנוהל באופן בלעדי על ידי השירות למען הילד, לרבות התאמת הילדים לאימוץ. המדינה טענה כי המידע שהיה בידי השירות למען הילד הוא כי החשד לתסמונת נשלל. היא הוסיפה כי מטרת התובעים להשיג כסף עבור עצמם.

השופטת חדוה וינבאום וולצקי כתבה שמהתיק הרפואי של הילדה עולה כי כבר בהיותה בת 11 חודשים עלה חשש שהיא סובלת מהתסמונת. למרות זאת, הרופא והאחות מטעם בית שבתי לוי, שהיו ערים לחשד, ביטלו אותו כאילו נשלל ובכך הציגו מצג שווא כלפי התובעים.

עוד קבעה השופטת שמרכז החירום התרשל גם בכך שלבני הזוג לא נמסר מסמך רפואי מסודר בכתב שבו יוכלו לעיין בנחת כדי לכלכל את צעדיהם.

באשר לאחריות השירות למען הילד נקבע כי מהעדויות עלה שבשירות היו מודעים לחשד עוד בטרם הועברה הילדה לבית שבתי לוי. למרות זאת, הם לא מצאו לנכון להעביר את המידע לעובדת הסוציאלית שהייתה בקשר עם התובעים.

השופטת קבעה כי בית שבתי לוי נושא ב-25% מהאחריות והמדינה ב-75%. היא ציינה שמחוות הדעת והמסמכים הרפואיים עולה שהתבטאות המחלה אצל הקטינה אינה קשה.

לפיכך היא פסקה פיצוי של 250 אלף שקל בגין נזק לא ממוני בשל הקושי הנפשי של התובעים להתמודד עם המציאות שנכפתה עליהם. הנתבעות חויבו בנוסף בשכר טרחת עו"ד בשיעור 23.4%.