סכסוך ירושה: הנכד נגד ארבע הדודות שלו

בנותיה של אישה דמנטית שהלכה לעולמה טענו שהאחיין שלהן השפיע עליה להוריש לו את כל רכושה. ביהמ"ש קבע שיש לקיים צוואה אחרת שערכה

עו"ד דורית גלוברמן-קרט | פסקדיןפורסם: 10.08.21 , 10:34

בית המשפט למשפחה באשדוד ביטל לאחרונה את צוואתה האחרונה של אישה שהורישה את רכושה לנכד שלה, וקבע שיש לקיים צוואה קודמת שבמסגרתה חולק הרכוש בין חמש בנותיה. השופטת עפרה גיא קיבלה התנגדות שהגישו ארבע מהאחיות שטענו שאמן לא הייתה כשירה בזמן שחתמה על הצוואה השנייה, ושאחותן החמישית מנסה להשתלט על הרכוש באמצעות בנה (הנכד).

המנוחה השאירה שתי צוואות. בשנייה, שנערכת ב-2014, נקבע כי כל רכושה כולל דירה יועבר לנכד שלה. צוין כי אם הנכד ימכור את הדירה יהיה עליו לתת חצי מהתמורה לאימו.

צוואה זו סתרה צוואה אחרת שערכה הסבתא 11 שנים קודם לכן, ובה חילקה את כל רכושה לחמש בנותיה באופן שווה. המנוחה ציינה בה שאם הדירה תימכר, בטרם תחולק התמורה ישולם סכום מסוים לאחת הבנות לכיסוי הלוואה שנתנה לה לקניית הדירה.

אילוסטרציה(Shutterstock)

הנכד הגיש בקשה לקיים את הצוואה האחרונה וארבע דודותיו שהודרו ממנה הגישו התנגדות, וביקשו לקיים את זו מ-2003. הן טענו שהצוואה המוקדמת שיקפה את רצונה האמיתי של אמן והיא הבטיחה בה את החזר ההלוואה לבת שסייעה לה ברכישת הדירה. עוד הן טענו שהחל מ-2010 חלה הדרדרות במצבה מבחינה מנטלית והיא לא הייתה כשירה כאשר חתמה על הצוואה השנייה.

בנוסף טענו הבנות שאחותן החמישית (אמו של הנכד) הייתה בחובות ונהגה לעשות שימוש בחשבון הבנק של אימן כשמצבה הקוגניטיבי הדרדר ולמעשה הצוואה השנייה היא ניסיון של אחותן להשתלט על רכוש המנוחה באמצעות הנכד.

הנכד טען שסבתו הייתה כשירה ואין קשר בין החובות של אמו לבין הצוואה לטובתו. עוד לדבריו, הוא ואמו היו היחידים שטיפלו במנוחה ודאגו לה.

השופטת עופרה גיא מינתה מומחה רפואי שקבע שהסבתא סבלה מתהליך דמנטי שהחל חמש שנים לפני שחתמה על הצוואה השנייה, וכי בעת החתימה היא לא הייתה כשירה קוגניטיבית להבחין בטיבה של הצוואה.

השופטת אימצה את חוות דעתו וציינה שהנכד התבסס על מסמכים רפואיים ישנים שאינם מבססים את הטענה שסבתו הייתה כשירה. כמו כן, היא התרשמה שאימו של הנכד הייתה מעורבת בעריכת הצוואה בכך שפנתה לעורכת הדין ושילמה לה שכר טרחה. לאור זאת קבעה השופטת שהצוואה האחרונה מ-2014 בטלה.

בהמשך דחתה השופטת טענות שהעלה הנכד כנגד הצוואה מ-2003, בהן שהבנות נתנו למנוחה הלוואה לקניית הדירה תחת איומים שתערוך את הצוואה לטובתן בתמורה, תוך השפעה בלתי הוגנת שלהן עליה.

נקבע שעד 2009 המנוחה הייתה עצמאית ודווקא מי שטיפל בה בסוף חייה היו הנכד ואימו, ולא סביר שהבנות השפיעו עליה. היא ציינה שהצוואה מ-2003 הגיונית ומעידה על רצון המנוחה לחלק את רכושה לכל בנותיה תוך התחשבות בהלוואה שניתנה לה. משכך הורתה השופטת על קיום הצוואה מ-2003. הנכד חויב בהוצאות דודותיו בסך 12 אלף שקל.