כך בוטל עיקול של עיריית ת"א על חשבון של פושט רגל

אף שחוב הארנונה נוצר לאחר שהחייב נכנס להליכי פשיטת רגל, בית המשפט קבע שהיה על העירייה לקבל את אישור בית המשפט להטלת העיקול

עו"ד מסלה אייצ'לותם | פסקדיןפורסם: 31.08.21 , 17:03

בית המשפט העליון דחה לאחרונה ערעור של עיריית תל אביב על החלטת המחוזי לבטל הליך עיקול שנקטה נגד תושב שצבר חובות ארנונה. נקבע שאף שמדובר בחוב שאינו "בר תביעה" במסגרת הליך פשיטת הרגל של החייב, העירייה הייתה צריכה לקבל את אישור בית המשפט מראש.

התושב צבר חובות ארנונה בגין נכס ששכר בתל אביב בשנים 2011-2006. הוא נקלע להליכי חדלות פירעון וב-2010 הוא הוכרז כפושט רגל. במסגרת הליך פשיטת הרגל הגישה נגדו העירייה תביעת חוב על כ-178 אלף שקל שאושרה במלואה.

אלא שחוב הארנונה המשיך לתפוח. לכן, בשלב מסוים ב-2015 חידשה העירייה את הליכי הגבייה נגד החייב והטילה עיקול על חשבון הבנק שלו. ב-2019 ניתן לחייב הפטר מותנה בכפוף להפקדת 60 אלף שקל לקופת פשיטת הרגל. בהמשך הוא ביקש לבטל את העיקול.

ארכיון(צילום: דנה קופל)

בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה וציין כי נקיטת הליכי הגבייה מחוץ להליך פשיטת הרגל מהווה עשיית דין עצמי ואינה כדין. הוא ציין כי אם נוצרים חובות חדשים על העירייה לפנות לבית המשפט בבקשות מתאימות, ולא להתעלם מהוראות הדין.

בערעור טענה העירייה כי משמעותה המעשית של ההחלטה היא שחייב בהליך פשיטת רגל שקיבל הפטר מותנה בכפוף לתשלומים שנקבעו, רשאי להמשיך ולצבור חובות ארנונה ללא מגבלת זמן, מבלי שהרשות תוכל לפעול על מנת לעצור את יצירתם, לצמצמם או לגבותם.

כונס הנכסים הרשמי טען בתגובה כי מרגע שנפתח הליך קולקטיבי בעניינו של חייב, אין לאפשר ניהול הליכי גבייה פרטניים נגדו. הנאמן טען כי יש לדחות את הערעור ועל העירייה מוטלת החובה לפנות לבית המשפט כדי לגבות חובות חדשים ואין לתת לה עדיפות על פני נושים אחרים.

שופט העליון דוד מינץ הסביר בפסק הדין כי לפי פקודת פשיטת הרגל חוב שנוצר אחרי מתן צו הכינוס אינו "בר תביעה" במסגרת ההליך ולא חל עיכוב הליכים לגביו. לפיכך, מבחינה עיונית, ניתן להעלות על הדעת כי נושה בחוב שאינו בר-תביעה אינו מנוע מלנקוט הליכים נגד החייב בפשיטת רגל.

אולם נושה כאמור יתקל בקושי מעשי בגביית חובו, ועל כן יצטרך להצטייד מראש באישור בית משפט של פשיטת רגל על מנת לנקוט בהליכי הגביה. זאת, מאחר שנכסי פושט הרגל מוקנים כולם לנאמן ממועד מתן צו הכינוס ועד למתן ההפטר.

השופט הוסיף כי בהתחשב בסמכותו הרחבה של בית משפט של פשיטת רגל, האכסניה הטבעית בה יש לדון בשאלה האם ישנם נכסים "עודפים" מהם יכול להיפרע נושה שאינו נכלל בהליכי פשיטת הרגל, היא בית משפט של פשיטת רגל.

השופט סיכם כי נושה שבידיו חוב שאינו בר תביעה אינו יכול לנקוט הליכי גבייה מבלי שניתן אישורו של בית משפט כי ניתן לגבות את החוב מנכסים עודפים. העירייה חויבה בהוצאות של 20 אלף שקל. השופטים יצחק עמית ונעם סולברג הצטרפו לפסק הדין