הצוואה נפסלה בשל "פעלתנות יתר" של הזוכה

קשיש ערירי עדכן את צוואתו 3 חודשים לפני מותו כך שחצי דירה תעבור למכר שלו ורק חצי לאחיינו. בבית המשפט נקבע כי הידיד היה מעורב במהלך

עו"ד דודי מאור | פסקדיןפורסם: 05.10.21 , 15:00

בית המשפט למשפחה בתל אביב ביטל לאחרונה צוואה שהותיר ערירי בן 92, ובמסגרתה בוטלה צוואה קודמת ונקבע שדירתו תועבר לידיד של המנוח. השופטת סגלית אופק שהוא לא הבין על מה הוא חותם והידיד ניצל את מצוקתו.

המנוח עלה מרומניה אחרי מלחמת העולם השנייה ומת ב-2018 בבית החולים וולפסון. הוא היה בן יחיד, אשתו מתה לפניו ולשניים לא היו ילדים. לאשתו המנוחה היו שתי אחיות, ואחרי מותו פרץ סכסוך על עזבונו בין מכר קרוב שלו לבין קרוב משפחתו היחיד: אחיינה של אשתו.

האחיין ביקש לקיים את הצוואה המוקדמת של המנוח, שנערכה ב-2011 ובה הותיר את רכושו לו ולמכר בחלקים שווים. המכר, מנגד, ביקש לקיים צוואה מאוחרת שנערכה בשלושה חודשים לפני מותו שלפיה הוא הזוכה היחיד ברכוש.

אילוסטרציה(Shutterstock)

הצוואה המאוחרת נערכה בוולפסון בעוד המנוח מאושפז ומרותק למיטתו, כשהוא במצב קשה ומוגדר "חולה הנוטה למות". האחיין טען שהמנוח לא היה כשיר לערוך את הצוואה המאוחרת שכן באותו זמן הוא היה במצב פיזי, נפשי ומנטלי ירוד וקשה.

לדבריו, המנוח היה מרותק למיטתו, לכיסא הגלגלים ונתון תחת השפעת כדורי הרגעה חזקים. הוא גם לא היה יכול לקרוא שכן היה שרוי בעיוורון מלא של עין ימין ועיוורון כמעט מלא של עין שמאל, כך שלא הבין את טיבה של הצוואה. על פי האחיין, המכר היה פעיל באופן חריג בהכנת הצוואה, השפיע על המנוח השפעה בלתי הוגנת וניצל את מצבו.

המכר טען מנגד כי לא נפל כל פגם בצוואה והיא משקפת את רצונו של המנוח ונערכה מתוך הבנה מלאה ורצון לשקף שנים של קשר הדוק ביניהם.

אבל השופטת סגלית אופק קיבלה את חוות דעתו של המומחה הרפואי שמינתה לבחינת שאלת כשירות המנוח, שקבע כי בהסתברות גבוהה יותר הוא לא היה כשיר לבצע פעולות משפטיות במועד עריכת הצוואה. היא ציינה שהמסקנה שהמנוח לא הבין את תוכן הצוואה נתמכת גם בראיות נוספות ובעובדה שהיה כמעט עיוור.

בנוסף קיבלה השופטת את הטענה בדבר השפעה בלתי הוגנת. היא הדגישה כי במועד הרלוונטי המנוח לא היה עצמאי אלא תלוי לגמרי בסביבתו, כולל במכר, ששהה עימו שעות ארוכות. בנוסף, נסיבות עריכת הצוואה מעוררות תמיהות ותהיות רבות שמעוררות חשד כבד כי הצוואה נחתמה תחת השפעתו הפסולה של המכר.

בפסק הדין צוין כי הייתה היכרות מוקדמת בין המכר לבין עורך הדין שערך את הצוואה, והוא זה שמסר לו את תוכנה. הצוואה הוכנה והודפסה במשרדו של אותו עורך דין מבלי ששוחח קודם עם המנוח. על פי השופטת, המוציא והמביא בנושא הצוואה היה המכר ויש במעורבותו "פעלתנות יתר" המביאה לפסילתה.

בנוסף, המכר לא הסביר מה היה המניע של המנוח לנשל את קרוב משפחתו היחיד וטענתו כי נוצר ביניהם נתק לא הוכחה. בסיכומו של דבר הורתה השופטת על ביטול הצוואה המאוחרת וקיום הצוואה המוקדמת. המכר חויב בהוצאות בסך 30 אלף שקל.