הסתירו מהקונים מידע על רצפת הבית – ויפצו

רוכשי קוטג' באריאל גילו אחרי הקנייה שרצפת הקומה העליונה עשויה עץ ולא בטון. ביהמ"ש קבע שהם יפוצו ב-200 אלף ש', וגם ערעור של המוכרים נדחה

מערכת פסקדיןפורסם: 20.10.21 , 09:02

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד דחה לאחרונה ערעור שהגישו מוכרי קוטג' באריאל שחויבו לפצות קונים ב-200 אלף שקל על ירידת ערך ותיקוני אקוסטיקה, אחרי התברר שרצפת הקומה העליונה אינה עשויה מבטון אלא מעץ וחומרים קלים.

הרוכשים, שיוצגו על ידי עו"ד ליאב מלמד, סיפרו שקנו מהנתבעים את הבית ב-2011. בזמן המשא ומתן הציגו בפניהם המוכרים מצג שווא שלפיו רצפת הקומה העליונה עשוי מבטון. התובעים הדגישו שלא העלו על דעתם שמדובר בתקרת עץ וכי מדובר בבית שנבנה באופן שונה מיתר הבתים בפרויקט. הם הוסיפו כי בהיתר הבנייה שמסרו להם המוכרים צוין כי התקרה עשויה בטון מזוין.

המוכרים, שיוצגו על ידי עו"ד יואב קומבליס, טענו כי הנכס נמכר AS IS כפי שכתוב בחוזה, וכי ניתן היה לראות ממה עשויה הרצפה בהתבוננות פשוטה. הם גם הכחישו שנגרם לקונים נזק.

אילוסטרציה(צילום: shutterstock)

ביוני 2021 קיבל השופט אריאל ברגר מבית משפט השלום בפתח תקווה את גרסת הקונים. הוא קבע שהם הוכיחו שהמוכרים לא מסרו להם מידע בדבר החומר שממנו נבנתה הרצפה אף שהיו מודעים לכך, וכי מדובר בפגם נסתר שהקונים לא היו יכולים לגלות בעצמם. הוא פסק לטובתם פיצוי על ירידת ערך ושיפוץ אקוסטי בתוספת הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של כ-200 אלף שקל.

המוכרים ערערו וחזרו על הטענה שלפיה כל אחד יכול לראות מאילו חומרים עשויה רצפת הקומה העליונה. בנוסף לטענתם היה מקום לדחות את התביעה לנוכח הסעיף בהסכם שלפיו הקונים רכשו את הנכס AS-IS. הם הוסיפו כי הקונים היו מודעים לחומרים שמהם נבנתה הרצפה וממילא יכולים היו לבצע כל בדיקה אותה ביקשו לבצע בעניין. עוד לדבריהם, לא מדובר ב"פגם" המצדיק פיצוי.

הקונים טענו כי המוכרים מנסים לבצע מקצה שיפורים תוך העלאת טענות חדשות שנזנחו בהליך בבית משפט השלום. הם הוסיפו כי טענות המערערים מתייחסות לקביעות עובדתיות המשפט כשלא מתקיימים התנאים להתערבות בממצאים.

ואכן, שופטת המחוזי הלית סילש דחתה את הערעור. היא הבהירה כי חלק הארי של פסק הדין בערכאה הראשונה עסק במחלוקות עובדתיות בין הצדדים. זאת למשל בעניין נראות החומרים מהם עשויה הרצפה, המצגים והמידע שנמסר לקונים קודם לרכישה ועוד. בנסיבות אלה אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב, אלא במקרים חריגים, וזה אינו המקרה.

השופטת הדגישה כי משבית המשפט הכריע שבפני הקונים הוצגו מצגים שונים מאלו המשקפים את מצבה בפועל של הרצפה, וכי לא מדובר בפגם שניתן לצפייה על ידי כל אדם (ואף השמאי מטעם הבנק לא הבחין בו), אין בסיס להתערבות בתוצאה.

גם בהתייחס לסוגיית הנזק לא מצאה השופטת כי נפלה טעות בפסק דינו של בית המשפט. המערערים חויבו בהוצאות בסך 4,500 שקל.