הסטודנטים טועים ומטעים
סבסוד שכר לימוד אינו "חברתי" - הוא דווקא מגדיל אי-שוויון. ומה הקשר בין שירות צבאי לפטור מתשלום?
כבר מתחילת מאבקם הארוך של הסטודנטים, הסכימו כל הצדדים בו כי יתרונה האיכותי של ישראל, הבא לידי ביטוי בהתפתחותה הכלכלית ואף בחוסנה הביטחוני, תלוי באיכות מערכת ההשכלה הגבוהה, ובהיקף ההשכלה האקדמית שהמדינה יכולה להעניק לאזרחיה הצעירים. ברם, לא ברור כלל שדרישות הסטודנטים - הורדת שכר הלימוד, פירוק ועדת שוחט והזרמת מיליארד וחצי שקלים לתקציב ההשכלה הגבוהה, ללא דרישה לרפורמה כלשהי - יביאו לשיפור באיכות המחקר וההוראה. הסטודנטים, באופן טבעי, נלחמים על הורדת שכר הלימוד, אבל תיאור שביתתם כמלחמה חברתית למען עתיד ההשכלה הגבוהה, חוטא לאמת.
תלמידי הדוקטור שזוכים בתואר הנכסף מידי שנה, מאופיינים בשונות גבוהה: לצד תלמידים מצטיינים, חלק פשוט אינם ראויים לתואר. קשה לאמוד את היקף הבעיה, מאחר שהמועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) לא הקימה עד היום כל מנגנון לבקרת האיכות במחקר ובהכשרת דוקטורנטים. ברם, בדיקה אקראית של חוקרים ב-Google Scholar מלמדת על השונות הגבוהה בהישגיהם, וחושפת את העובדה שחוקרים רבים מקבלים את שכרם מבלי שהם מייצרים מחקר איכותי בתמורה.
לצד חוקרים רבים באוניברסיטאות, שמחקרם זכה להכרה בינלאומית, קיימים חוקרים רבים שמחקרם בינוני לכל היותר באיכותו ואינו זוכה להתייחסות של עמיתים בארץ ובעולם. באופן דומה, מאות
מצד שני
לא ה"יעילות" הביאה את הקוונטים
מרצים וסטודנטים
תהיה זו איוולת לתת לתרבות הסיפוק המיידי, הדורשת רווחים כאן ועכשיו, להשתלט על ההשכלה הגבוהה
יתרה מזו: במערכת הקיימת אין לראשי האוניברסיטאות תמריץ ממשי לפעול לשיפור המצב. לאיכות המחקר וההוראה השפעה זניחה על תקציבה של כל אחת מהאוניברסיטאות. לעומת זאת, למספר תלמידי הדוקטור - ללא תלות באיכותם - השפעה של ממש.
לכן ועדת שוחט חשובה, ויש לקוות שהמלצותיה אכן יטפלו בבעיות האמיתיות של האוניברסיטאות, וימנעו את הידרדרותן. מערכת בקרת איכות, גמישות ניהולית - כולל היכולת לתגמל חוקרים מצטיינים, ותקצוב המוסדות לפי הישגיהם, חיוניים לשיפור המחקר וההוראה. הדרישה לבטל את ועדת שוחט, בטיעון שמדובר בצעד שיציל את מערכת ההשכלה הגבוהה, מגוחכת.
ומה לגבי שכר הלימוד? סבסודו מוצדק, בעיקר משום שאת פירות ההשקעה קוטף גם הציבור הרחב דרך המסים שמשלמים הבוגרים על הכנסותיהם. הוויכוח הוא לגבי ההיקף. רוב התשואה על ההשכלה נשארת בידי ציבור הבוגרים, ולכן עלייה מתונה בשכר הלימוד סבירה. הרי סבסוד שכר הלימוד משמעו סיוע המדינה לאוכלוסייתה החזקה - המשכילים הם אלה שנהנים מהכנסה גבוהה מהממוצע במשק. זה קורה אמנם אחרי מספר שנים של לימודים, גם אם לעתים בתנאים כלכליים לא קלים, אבל סבסוד כזה הוא צעד רגרסיבי - מגדיל אי-שוויון, והגדרתו כ"חברתי" תמוהה.
גם הנימוק הנפוץ להצדקת תביעות הסטודנטים להורדת שכר הלימוד בגלל השירות הצבאי, אינו עומד במבחן ההיגיון. אכן ראוי לגמול, ובנדיבות, לאותה הקבוצה, שנושאת בנטל השירות הסדיר והמילואים. ברם סבסוד שכר לימוד מחטיא את המטרה פעמיים: ראשית, רוב הצעירים בכל קבוצת גיוס, ובהתאם חלק גדול מהסטודנטים, לא מתגייסים כלל. שנית, לא כל המשרתים שירות צבאי בוחרים ללמוד לימודים גבוהים. האם למי ששירת בצה"ל, אך לא התקבל ללימודים גבוהים, לא מגיע גמול?
הפתרון המתבקש הוא פשוט: יש לשלם לחיילים שכר הוגן, שיוכל, אם ירצו בכך, לשמש לתשלום שכר לימוד לאחר שחרורם, ולסייע בהלוואות לסטודנטים אחרים. הרתיעה הקיימת מלקיחת הלוואה לצורך לימודים אינה מוצדקת, ובוודאי שאינה צריכה להכתיב סבסוד מופרז. השכלה גבוהה הינה השקעה מצוינת שמניבה לרוב תשואות גבוהות הרבה יותר מכל השקעה סולידית אחרת. סטודנטים שטוענים כי "הם לא רוצים לשקוע בחובות רק כדי לרכוש השכלה", לא יהססו כעבור מספר שנים לקחת הלוואות בהיקף כספי גדול בהרבה לרכישת דירה, שהיא לרוב השקעה כדאית פחות.
הכותב הוא פרופסור לכלכלה באוניברסיטה העברית ועמית בכיר במרכז שלם
לפנייה לכתב/ת 
תנו לשוחט צ'אנס
צילום: דורון גולן
מומלצים
