46 קילו פחות ועדיין חוששת להיות ערומה לידו
כשהייתי שמנה תמיד התביישתי להתפשט תוך כדי. אף פעם לא נתתי לעצמי להשתחרר, כי כל מה שהיה לי בראש זאת המחשבה על איזו תנוחה הכי תסתיר את השומנים שלי. אימון אישי
היא נכנסה לחדר כשהיא עטופה במעיל ארוך וצעיף, ומהר מאוד אל תוך הפגישה שלנו, סיפרה לי שהיא שוקלת היום 46 קילוגרמים פחות ממשקלה הרגיל. "כבר תקופה שאני בתהליך מאוד משמעותי עם עצמי", פתחה את שיחתנו. "עשיתי לפני שנתיים ניתוח קיצור קיבה, ועל הרבה מאוד דברים שלא חשבתי מעולם שאעשה, סימנתי מאז 'וי'. הגעתי אלייך כי עדיין נשאר דבר אחד גדול מאוד בשבילי שעדיין לא הצלחתי להשיג".
עידית המשיכה ותיארה איך תמיד חשבה שהשומן הוא הסיבה שבגללה היא לבד. "כשהייתי שמנה תמיד התביישתי להתפשט תוך כדי. אף פעם לא נתתי לעצמי להשתחרר, כי כל מה שהיה לי בראש זאת המחשבה על איזו תנוחה הכי תסתיר את השומנים שלי. אז עכשיו אומנם נפטרתי מהם, אבל נותרתי עם עודפי עור, ואני שוב מוצאת את עצמי מתביישת ועושה את זה רק בחושך מוחלט, כשכל מה שמתנגן לי בראש באובססיביות הוא אותו קול מוכר שדורש ממני להסתיר".
עידית המשיכה ושיתפה במה שהביא אותה לקבל את ההחלטה לניתוח השרוול, וסיפרה עד כמה היא מאושרת היום על השינוי, אבל איך דווקא הדבר שקיוותה שזה יפתור – אהבה, נשאר כמו אנדרטה שרק מנציחה את עברה. "מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי שמנה. בגיל ההתבגרות, כשחברות שלי החלו לדבר על בנים, אני שתקתי. תמיד ראיתי את עצמי כלא רלוונטית". עידית הוסיפה וסיפרה איך תמיד הוציאה את עצמה מהמשחק הזוגי, וכיצד גם כשכבר כן היו ניסיונות של בנים להכיר אותה, היא הוסיפה לפחד, להסתיר ולהתרחק. "לא חשבתי שמישהו יכול להימשך אליי בכלל", סיפרה בצער. "היום, כשאני מסתכלת במראה, אני ממש רואה עידית אחרת. ישנם רגעים שאני אפילו מרגישה טוב עם עצמי, אבל אז המחשבה על הרגע בדייט שיתחיל מגע פיזי ואני אצטרך להתפשט, מעלה בי מחנק בגרון ורצון עז להיעלם מרוב בושה".
בפגישות הבאות שלנו עזרתי לעידית להבין שהסיפור של ההשמנה הוא סיפור שלא זקוק לאחיזה במציאות כדי להמשיך ולהיות מונצח. הרי גם עכשיו, כשאין את השומן, יש את עודפי העור, וכנראה שאם לא היה אותם, אז משהו אחר היה צף וממשיך את מעגל ההסתרה וההימנעות. הדימוי העצמי מוטבע בה עמוק פנימה, ומנהל את מערכת ההפעלה שלה שכל הזמן מתריעה שהיא לא מספיק טובה.
שינוי דפוסי מחשבה
ממש כמו בבניית בניין חדש, גם במקרה של עידית הנחנו קודם את היסודות של שינוי דפוסי המחשבה. המחשבות שניהלו את עידית וגרמו לה להתכווץ נבעו מהפרשנות שהיא יצקה לסיטואציות מול גברים. לא משנה מה באמת קרה, היא מיד לקחה את זה ל"כנראה שהוא לא מעוניין בי", ועוד לפני שהיה באמת סיכוי שמשהו אחר יקרה, היא חתכה את זה. לכן השלב הראשון היה לשכתב מחדש את סיפור המציאות שבנתה, ולהוסיף פרשנות אחרת שלא קיפלה בתוכה את האמונה של "אני לא מספיק מושכת".
להפסיק לברוח
האפשרות לראות את הסיטואציה בעיניים אחרות, הביאה את עידית להתמודד עם דפוסי ההתנהגות שלה. היא החלה להישיר מבט לגברים, להיענות לפניות שמצאו חן בעיניה באפליקציות ולצאת לדייטים. בנקודות שבהן היא הרגישה את אותו מחנק מוכר שגרם לה תמיד לברוח, היא בחרה להישאר ולהתמודד, וככל שעשתה זאת יותר, כך הופתעה לגלות שגברים מעוניינים בה הרבה יותר ממה שחשבה.
ועדיין, פריצת הדרך הגדולה שלה הייתה דווקא בתהליך הקבוצתי שעברה. שם, בחלל הבטוח מול קבוצת נשים וגברים כמוה, היא יכולה היתה לראות איך האומץ שלה להיחשף מול באי הסדנה עזר לה לגלות את עוצמת הפער שבין תפיסת העצמי שלה לבין איך שהיא נתפסת כלפי חוץ. ככל שחלף הזמן, עידית הרשתה לעצמה להמשיך ולהביא את מלוא הנוכחות שלה, לחבק את הקושי ולהכיר בו, אבל גם לא לתת לו לעצור אותה מלאהוב.
הכותבת מאמנת אישית וזוגית בנקודתיים - תהליכי זוגיות
