שתף קטע נבחר

מנגנון השליטה של הרווקה הפרפקציוניסטית

יש אנשים שמתקשים לצאת עם מישהו, אם הוא לא מושלם בעיניהם. אחרים כורעים תחת נטל הציפיות הגבוהות שלהם, שמשתקות אותם ומונעות מהם מלנסות דברים חדשים מתוך הפחד להיכשל. כל אלו הם ביטויים של פרפקציוניזם, והציפיות הללו לא הופכות אותנו לאנשים טובים יותר. הן בעיקר גורמות לסבל

מירב (בדוי) הגיעה אלי לקליניקה עם קושי במציאת זוגיות. מאז שהיא זוכרת את עצמה היא הייתה הבת הגדולה והמושלמת במשפחתה. כלומר לחוצה, מצטיינת ושיפוטית. היא סיפרה שאף אחד לא מרגיש מספיק טוב עבורה. היא אוהבת שיש לה שליטה על דברים ושהם מתבצעים בדרך שלה, לכן קשה לה גם לסמוך על אחרים. היא אוהבת להיראות במיטבה, והדברים שהיא עושה חייבים להיות מושלמים ולהיראות מושלמים כלפי חוץ, ככל האפשר. בהתאמה, היא גם מצפה שהאנשים בסביבתה יענו על הציפיות הגבוהות שיש לה מעצמה ומאחרים. "גם אם מישהו כבר מוצא חן בעיני, אחרי כמה זמן אני מזהה אצלו כל מיני פאקים שלא מניחים לי, ואז כבר לא בא לי עליו".

 

יש אנשים שמתקשים להיכנס לתוך זוגיות או אפילו לצאת עם מישהו אם הוא לא מושלם בעיניהם. אחרים כורעים תחת נטל הציפיות הגבוהות שלהם, שמשתקות אותם וגורמות להם מלכתחילה לא לנסות דברים חדשים, מתוך הפחד להיכשל. יש כאלה שחיים עם אמונה ברורה על איך דברים "צריכים" להיות, וכאשר המציאות לא עונה על הצריך הזה, הם נכנסים ללחץ ולחרדה, כיוון שהצורך שדברים ייעשו באופן מושלם ובדרך מסוימת, מפעיל אצלנו מנגנונים הקשורים לחרדה. כל אלו הם ביטויים של פרפקציוניזם, של ציפיות גבוהות מעצמנו ומהחיים.

למה אף אחד לא מספיק טוב בשבילי? (צילום: Shutterstock) (צילום: Shutterstock)
למה אף אחד לא מספיק טוב בשבילי?(צילום: Shutterstock)
 

בואו נשים רגע את הדברים על השולחן: פרפקציוניזם גורם לסבל, המון סבל. גם לאדם עצמו וגם לאנשים מסביבו. המקום היחידי שפרפקציוניזם באמת עוזר הוא בראיונות עבודה, כאשר שואלים אותך על תכונה שלילית שלך, וגם אז זה נאמר בלשון סגי נהור, כי למעסיק העתידי שלך לא באמת אכפת אם תהרוג את עצמך בשבילו לאט-לאט. להפך, הפרפקציוניסט מקבל על עבודתו המוצלחת חיזוקים חיוביים רבים שמנציחים את אמונתו המוטעית. אני אישית אוהב את ההגדרה של ברנה בראון על פרפקציוניזם: "פרפקציוניזם הוא מערכת אמונות התמכרותית והרסנית למחזיק בה. הוא מניע את המחשבה שלפיה אם איראה מושלם, אחיה מושלם ואעשה הכל מושלם, אצליח להימנע מתחושות שליליות של בושה, שיפוט ואשמה, או למזער אותן".

 

הבעיה העיקרית היא שמרבית הפרפקציוניסטים אינם תופסים את עצמם ככאלה. הם אינם סבורים שהם מחויבים לשלמות. למעשה, הם משתמשים בפרפקציוניזם באופן לא מודע כאמצעי למניעת חרדה. פרפקציוניסטים מנסים לסלק את כל הסיבות לדאגה, והדרך הטובה ביותר לעשות זאת מבחינתם היא לא לטעות לעולם. ככל שהם יטעו פחות, כך הם יצטרכו לדאוג פחות. הניסיון הזה לשלוט בטעויות הופך עם הזמן לפרפקציוניזם. הדחף המניע את הפרפקציוניסט הוא לעשות את הדברים כמו שצריך, ונטייה זו גם משפיעה על קשרים חברתיים ומשפחתיים, שכן אנשים אחרים חווים פרפקציוניזם כשתלטנות.

הנטייה לפרפקציוניזם משפיעה על הסביבה, ופרפקציוניסטים נחשבים לעיתים לאנשים שתלטנים (צילום: Shutterstock) (צילום: Shutterstock)
הנטייה לפרפקציוניזם משפיעה על הסביבה, ופרפקציוניסטים נחשבים לעיתים לאנשים שתלטנים(צילום: Shutterstock)
 

נקודת העיוורון של הפרפקציוניסטים היא שמקור החרדה הוא לא בחוץ כפי שהם חושבים, אלא בתוך תוכם, ולכן הרדיפה אחר שלמות אף פעם לא נגמרת. הפרפקציוניסט יסיים דבר אחד ותכף ימצא את הדבר הבא לעשותו באופן מושלם. הדבר דומה לאדם עם הפרעה של שטיפת ידיים כפייתית, שאינו מבין שהבעיה היא לא החיידקים שבחוץ, אלא המחשבות הפנימיות שלו על הלכלוך. לכן טקס רחיצת הידיים מרגיע באופן זמני בלבד עד ששוב צף ועולה הפחד על פני השטח. אותו פחד שאומר לפרפקציוניסט לא להרפות לעולם, אחרת הכול יתמוטט וכולם יאשימו רק אותו.

 

בסופו של דבר, פרפקציוניזם, בדומה לשטיפת הידיים, הוא מנגנון שליטה שיעילותו חלקית בלבד, כיוון שהוא מנסה לשלוט בעולם הפנימי דרך שליטה בעולם החיצוני. פרפקציוניזם הולך יד ביד עם המבקר הפנימי שלנו, אותו קול ששופט ומבקר אותנו ללא הרף. בהרבה מקרים זהו קול הורי שהפנמנו עם השנים. השקר הגדול ביותר של המבקר הפנימי הוא שאנחנו לא ראויים לאהבה והערכה בזכות מי שאנחנו, ולכן הוא דוחף אותנו כל הזמן להיות מושלמים. אם קיים אצלכם פרפקציוניזם, קיימת אצלכם גם בושה על מי שאתם. למעשה, הבושה היא ערש הולדתו של הפרפקציוניזם. בושה, שיפוט ואשמה קיימים במינונים גבוהים אצל הרבה פרפקציוניסטים, אולם מרבית הפרפקציוניסטים כלל אינם ערים לכך. להפך, רגשות אלה גורמים להם להאמין שהסיבה לעצם הרגשתם היא שהם עדיין לא מושלמים די הצורך, ולכן הם מרגישים את מה שהם מרגישים, במקום להבין שאלו הם רגשות אנושיים בלתי נמנעים.

 

 

אם תשאלו פרפקציוניסטים הם יאמרו לכם שהם בסך-הכל מנסים להצטיין, להשתפר ולהצליח, וישאלו אתכם מה רע בכך? כדי להתחיל ולפרק את הפרפקציוניזם חשוב להבין את ההבדל בינו לבין הניסיון הטבעי להצטיין ולהשתפר. בלב ליבו של הפרפקציוניזם שוכן הרצון לזכות באישור ובקבלה מהסביבה. מרבית הפרפקציוניסטים זכו בילדותם לשבחים על הישגיהם, אם זה בדמות ציונים טובים, הופעה חיצונית מרשימה, נימוסים והליכות. אי שם לאורך הדרך הם אימצו את מערכת האמונות שללא הישגים או התנהגות מסוימת - המביאים לאישורים מהסביבה - הם לא באמת שווים.

 

הפרפקציוניסט מתמקד בזולת, כלומר "במה יחשבו?" ו"מה יגידו?", ואילו השאיפה הבריאה להצטיין מתמקדת בעצמי, ב"איך אני אוכל להשתפר?", מבלי להשוות את עצמי או לאמץ ציפיות של אחרים. את הפרפקציוניסט לא מעניינים השגיות וצמיחה מאוזנים ובריאים, אותו מעניין להיות מושלם כדי לצמצם את החרדה והכאב העמוק על הבושה שהוא מרגיש, על הערכה עצמית פגומה, על אשמה על מי שהוא או על מי שהוא לא. פרפקציוניזם הוא בסך-הכל שריון שנועד להגן עלינו מפני ביקורת מהסביבה. אולם על הדרך הוא מוביל לשיתוק, כי מדוע שניקח סיכון ונרפה אם הערך העצמי שלנו מונח על הכף? רגע לפני שנדבר על איך אפשר להקל על פרפקציוניזם, בואו נראה כיצד ניתן לזהות אותו. שאלו את עצמכם את השאלות הבאות:

 

  • האם יש לכם תחושה כבדה של אחריות אישית?
  • האם אוצר המילים שלכם מתאפיין במילים ובביטויים קיצוניים כגון "אף פעם", "תמיד", "צריך להיות", "זה נורא", "הכל"?
  • האם אתם מבלבלים בין "טוב מספיק" ל"מושלם" ומתקשים ליישם זאת בחייכם?
  • האם החרדה שלכם צפה ועולה כאשר דברים משתבשים?
  • האם אתם חושבים שאתם "זהירים", "דייקנים", או "שמים לב לפרטים"?
  • האם חשוב לכם מה אומרים עליכם ויש לכם נטייה לרצות אחרים או לגרום להם לחשוב דברים טובים עליכם?
  • האם יש לכם ציפיות גבוהות מאחרים?
  • האם יש לכם צורך "לדייק"?
  • האם אתם נמנעים מדברים שאתם לא בטוחים שתעשו באופן מושלם?
  • האם אתם רוצים שיתייחסו אליכם כפי שאתם מתייחסים לאחרים?
  • האם אתם מסתכלים על העולם בשחור או לבן?
  • האם יש לכם קול ביקורתי מפותח?


 

אם עניתם כן על חלק גדול מהשאלות, כנראה שאתם סובלים מפרפקציוניזם שמשתק ומחבל בחייכם בדרכים שאתם אפילו לא מודעים אליהם – אתם מסתכסכים עם אנשים, נוטים לכעוס, קשה לכם לנוח, קשה לכם לסמוך על אחרים, אתם מתישים את עצמכם בניסיון לדחוף את עצמכם לקצה, הבית שלכם חייב להיות מסודר ונקי תמיד, החופשה שלכם מאורגנת ומתוכננת כמו עבודה, והופכת להיות מטלה נוספת שיש לסיימה בהצטיינות, והרשימה עוד ארוכה...

 

ישנו ציטוט מפורסם מ"המלך הנרי" של שייקספיר, שבו הוא אומר: "הכתר שלי בלב, לא בראש, הוא לא מלא ביהלומים ובאבנים יקרות, ואי אפשר לראות אותו. הכתר שלי נקרא שביעות רצון. כתר ממנו מלכים נהנים רק לעיתים רחוקות". בטור הבא נדבר על הדרכים שיכולות לעזור לנו במסע להפוך פרפקציוניזם לשביעות רצון.

 

רועי צור הוא מטפל פרטני, זוגי וקבוצתי. מנחה קבוצת יחסים בין אישיים, ומרצה בבית הספר להתפתחות אישית ה"סקול-אוף-לייף".  

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: Shutterstock
זה לא מה שתכננתי!
צילום: Shutterstock
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים