נתתי לה הכל והיא בכל זאת נפרדה ממני
ההרגשה שנתנו יותר מדי בקשר שמה במרכז את תחושת אי-הצדק, ועשויה להניע אותנו לתת פחות בקשר הבא. אלא שאסור לנו לשכוח שיש סיבות רבות לפרידה שאינן קשורות לנתינה, ולפעמים הן אפילו לא קשורות בנו, אלא בבני הזוג שנפרדו מאיתנו, בעולמם הנפשי ובצרכים שלהם. ייעוץ
"יצאתי עם בחור מקסים. אהבה גדולה. עשיתי טעות והשקעתי הרבה, גם כשהוא לא השקיע בחזרה. הוא נסע וחזר לאחר שבועיים, אמר שלא התגעגע כפי שרצה להתגעגע, ומכיוון שלקח אותי כמובן מאליו, הוא ביקש לסיים את הקשר. הוא רוצה להתרגש יותר, הוא אומר. איך זה שגבר שאמר לי שאני 'הבן אדם הכי טוב שהוא אי פעם הכיר', נפרד ממני בכל זאת? האם אני אמורה לשחק את הקשה להשגה והמרוחקת? האם אגיע לחתונה רק אם אפסיק להיות מי שאני?"
הנטייה לחפש את האשמה בעצמנו יכולה להועיל רק אם היא מתעלת אותנו לשינוי חיובי, ולשליטה טובה יותר במה שיקרה בעתיד. בין האשמות העצמיות השונות, ההרגשה שנתנו יותר מדי בקשר שמה במרכז את תחושת אי-הצדק, ועשויה להניע אותנו לתת פחות בקשר הבא. נתינה מודעת אולי תגן עלינו רגשית בעת הפרידה הבאה, אבל אם נתמקד באלמנט הנתינה בלבד, סביר שנצא ממנו מבולבלים לא פחות. אחרי הכל, יש סיבות רבות לפרידה שאינן קשורות לנתינה, ולפעמים גם לא בנו, אלא בבני הזוג שנפרדו מאיתנו, בעולמם הנפשי ובצרכים שלהם.
"נתתי לה את חיי. בכל פעם שעשינו אהבה, דאגתי לה קודם כל ורק אחר כך לעצמי. בכל פעם שהיא הביעה רצון במשהו או שרצתה לשתף, הייתי זמין לה, ויזמתי פגישות ובילויים. היא אמרה לי שהיא אוהבת אותי ושאין אנשים כמוני בעולם. אבל אחרי תשעה חודשים של קשר היא הודיעה לי שהיא לא אוהבת אותי מספיק. מה היא צריכה? מה עשיתי לא טוב?"
אחרי כל מה שנתתי לך בקשר הזה(צילום: Shutterstock)
נרטיב הנתינה
עם סיפורים כאלה ודומים להם פנו אליי גברים ונשים שנכוו בקשר האחרון שלהם והתקשו להבין מה עשו לא בסדר, ולהמשיך הלאה. הם ניסו לעשות את מה שהכי טבעי ברגע שכזה - לבדוק את עצמם, כדי שבפעם הבאה שינסו, יגיעו לתוצאה טובה יותר. אחרי הכל, כל מה שהם רוצים הוא להרגיש מידה גדולה יותר של ביטחון בכך שעתיד טוב יותר הוא אפשרי.למען נוחות הדיון, נעניק את השם 'נתן' לגבר שבת זוגו נפרדה ממנו למרות הנתינה שלו. כאשר נתן שופך את מר לבו בפני אחרים, הוא אומר: "השקעתי הרבה, נתתי את כל כולי, ובסופו של דבר זה התנקם בי". מעבר לעובדה הפשוטה שהאמירה הזו מזמינה אמפתיה, יש לה חשיבות רבה בכך שהיא מחזקת את הקשר הפנימי שיש לנתן עם הנתינה שלו ועם הדברים הטובים שהוא הביא אל הקשר. קבלת הנרטיב הזה בונה ומעצימה בו את תחושת האדם הצודק, וגם הפגוע שלא בצדק.
מניסיוני, לפעמים הנרטיב הזה הוא מדויק, והנתינה היא אכן חלק מהותי מהאיכות שמביאים איתם כל אותם ה'נתנים' למיניהם. מנגד, נרטיב הנתינה של נתן עלול להקל עליו להתעלם מהדברים הפחות טובים שהוא הביא אל הקשר, ולמנוע ממנו להישיר מבט אמיתי וכן אל עצמו. יתכן למשל שנתן פחות מדי אמביציוזי לטעמה, או שהנתינה האינסופית שלו היתה מלווה באלמנט שתלטני, והעיקה על בת זוגו בשל ציפייה מתמדת לקבל תמורה דומה.
לא נעסוק כאן בתהליך הטיפולי של נתן, אלא בניתוח המציאות של אדם שמרגיש פגוע מכך שהשקיע בקשר הרבה יותר מאשר בת זוגו, ושלמרות זאת היא החליטה להיפרד ממנו. מה אפשר או אי אפשר ללמוד מכך? האם ניתן לעשות מכך הכללה לגבי נתינה בקשר, והאם יש דבר כזה "יותר מדי"?
מבחינה סטטיסטית, זה כנראה יהיה מוטעה לחלוטין לומר שגברים ונשים נפרדים יותר ממי שנותן מאשר ממי שנמנע מלתת. אם כבר, כנראה שההיפך הוא הנכון. לכן, כדאי לעשות רשימה של סיבות אפשריות שבגללן בת הזוג של נתן החליטה להיפרד ממנו, ולבדוק איזו מתוכן יכולה להיות קשורה להשקעה הרבה שלו בקשר?
"הבנתי שיש בעיות אצל נתן שלא ייפתרו בקלות" (שקשורות אליו, להורים שלו, לחברים שלו, לקריירה שלו, להתקפי זעם ועוד ועוד); "נתן השתנה עם הזמן והפך להיות מישהו אחר, שלא רציתי"; "אני השתניתי, והצרכים שלי הם שונים משהיו כשהכרנו"; "פגשתי מישהו בעבודה ונדלקתי עליו"; "גיליתי שמישהו מהעבר שלי, שהייתי דלוקה עליו פעם, פנוי עכשיו, ואני רוצה לתת לזה צ'אנס"; "הסקס לא משהו"; "אמא שלי מזהירה אותי ממנו"; "אנחנו רבים הרבה"; "אני חושבת שאני יכולה להשיג מישהו 'שווה' יותר".
בואו נעצור כאן, עם הסיבה האחרונה, כי יתכן שאפשר לקשור אותה עם ההשקעה של נתן בבת זוגו. הנחה כמו: "אם נתן משקיע בי כל כך הרבה, ומעריץ או לפחות מאד אוהב אותי, אז או שאני שווה יותר מכפי שהערכתי את עצמי קודם, או שהוא מעריך את עצמו פחות ממה שאני הערכתי אותו, ואולי הוא צודק, ואני באמת יכולה להשיג מישהו שיהיה שווה הרבה יותר ממנו".
קו מחשבה כמו זה אינו מופרך, כי יש נשים וגברים שבאמת יחשבו כך. אלא שאם הביטחון העצמי של בת זוגו של נתן תלוי במידה רבה כל כך בהשקעתו בקשר, אזי הקשר איתה צפוי ממילא להיות בלתי יציב ומתנדנד בין שני מצבים: האחד, שבו היא תדרוש ממנו הרבה מאד השקעה כדי לקבל את התחושה שהיא 'שווה', והשני, שבו נתן משקיע ונותן, בזמן שהיא מתחילה לחשוב שהיא שווה יותר ולכן מזלזלת בו ובוחנת אופציות אחרות. אבל חשובה יותר בניתוח מצבו של נתן היא ההבנה שיכולות היו להיות שפע של סיבות אחרות לפרידה, שאינן תלויות בהשקעה שלו בקשר.
אם לקודמת נתתי הכל, לנוכחית לא אתן דבר! זה יחנך אותה(צילום: shutterstock)
הרצון הטבעי, שהוא אולי המצב האידיאלי, הוא ששני בני הזוג יתפעמו זה מזה באופן דומה, יחשבו זה על זה גם כשהם לא ביחד, יחזקו זה את זה כשצריך, ויתנו ללא חשבון וחשבונאות, רק כי זה עושה טוב לצד השני. אלא שאסימטריה בקשר היא דבר טבעי. כל אדם בנוי אחרת, עם נרטיב פנימי אחר, עם הנעות אחרות ועם יכולות חלוקת קשב אחרות. בדרך כלל, נתינת יתר אינה הבעיה של קשרים, אלא פערים בציפיות מנתינה של הצד השני. ותמיד תהיינה גם סיבות נוספות, אחרות ולא פחות משמעותיות, הן כדי להמשיך ולהיות ביחד, והן כדי להחליט להיפרד.
המאמר כתוב בלשון נתן, אבל מתייחס באותה מידה גם לנתנאלה.
ד"ר אורן חסון, טיפול זוגי ופרטני.
אתה תמיד לקחת אותי כמובנת מאליה
צילום: Shutterstock
מומלצים
