דייב ודלית התכתבו והתאהבו עוד לפני הדייט
כל השנים דלית האמינה שעדיף להתכתב כמה שפחות, ולחתור ישר לפגישה כדי לראות אם יש בכלל סיכוי להמשך. הפעם היא החליטה להילחם באינסטינקט. אימון אישי
דמיינו לעצמכם שני אנשים שמחפשים אהבה ונפגשים כמעט במקריות איפשהו ברשת. הם מתחילים להתכתב, ומהר מאוד מגלים שיש להם המון במשותף. הוא מצחיק אותה, והיא מרגשת אותו בתבונה שלה ובאופן בו היא חווה את העולם. לאט-לאט מהתכתבות של פעם ביום, הם מוצאים את עצמם סביב השעון, שולחים זה לזו פיסות אותנטיות מהחיים שלהם. תמונה של ארוחת הצהריים, שיר שנגע בהם, התייעצות לגבי שיחה עם הבוס.
כן, אתם כבר מדמיינים בטח את מה שקורה בחדרי ליבם. הם נקשרים, מפתחים רגש ובקיצור, מתאהבים. נכון שזה נשמע כמו תסריט הוליוודי משובח? נכון שזה נשמע מדהים והגיוני קודם להכיר אבל באמת ולעומק, ורק אחר כך להיפגש לדייט? בעיקר בעידן האינסטנט של היום, כשהכל כל כך מהיר, שלא לומר שטחי, ואנחנו מוצאים את עצמנו פוסלים ונפסלים הרבה לפני שזכינו להכיר על באמת את מי שמולנו.
כשדלית סיפרה לי שהיא התחילה להתכתב עם מישהו שמרגיש לה נכון, שמחתי מאוד. תבינו, עד לאותו הרגע, דלית אחזה בתיאוריה הנפוצה למדי שעדיף להתכתב כמה שפחות, ולחתור ישר לפגישה כדי לראות אם יש טעם בדבר. כיאה לבחורה משימתית ולמודת קרבות, היא נהגה לנמק לי היטב למה לא כדאי לטפח ציפיות מיותרות, למה אין לה טיפת סבלנות לסתם התכתבויות, ועל איך היא מתקתקת את הדייטים שלה ממש כמו את הפרויקטים בעבודה. לכן, שמחתי על הסמנטיקה. היא מתכתבת. אשכרה מנהלת שיחה. אמייזינג.
אני חייבת להודות שאין לי אג'נדה לכאן או לכאן. אני לא דוגלת בהתכתבויות ארוכות ולא מצדדת בדייטים מיידיים, פשוט כי אין נוסחה אחת "נכונה". כבר שמעתי הכל, ואני יודעת שאין נכון ולא נכון בכל המסע הזה לעבר הזוגיות המיוחלת. האג׳נדה היחידה שלי היא לנסות לעשות הפוך, מתוך תפיסה די פשוטה שאומרת שאם מה שאתה עושה חוזר ומביא אותך לאותה התוצאה, אזי כדאי לנסות משהו אחר על מנת לקבל תוצאה אחרת.
זאת הסיבה ששמחתי כל כך על בחירתה של דלית לדחות את הפגישה הראשונה ולהתמקד בהתכתבויות. מפגישה לפגישה היא הביאה עוד סיפורים מרגשים אודות דייב, הבחור איתו היא מנהלת רומן סוער אונליין. הוא חי בארה"ב ולכן הם טרם נפגשו, אבל הקרבה הרגשית שהלכה ונבנתה הייתה מרגשת מאוד. בהנחייתי, דלית עבדה בשלט רחוק על דברים רבים ששוחחנו עליהם כמו להגיד הכל, להיות אותנטית, להבין מתי היא נופלת לבורות של חוסר ביטחון ואיך ממעמקי הבור היא מגיבה ומתנהלת הלאה.
ואז הגיע הרגע. "עוד שבוע דייב מגיע!", היא שלחה לי וואטסאפ בהול. "הוא החליט שנמאס לו לחכות והוא חייב לפגוש אותי כבר. עדי, אני מתה מפחד, מה אם הכל ייהרס? מה אם לא תהיה כימיה? מה אם לא אמשך אליו פיזית? מה אם הוא לא ירצה אותי? אמאל'ה, לאן הכנסתי את עצמי?!".
הבנתי אותה מיד. זה באמת מלחיץ. והנה, הדבר עליו הטיפה חודשים לפני הפגישה עם דייב, המהות הזו של לפתח ציפייה לפני ההיכרות הקונקרטית, שב כבומרנג ומכה בבטנה הרכה, או יותר נכון - באיזור הזה ליד הלב בו נוהגת לפרפר החרדה. כיאה לכל התהליך שעברה, לדברים עליהם התאמנה תוך כדי הרומן הווירטואלי ולעומק הרגשי שנוצר בין השניים, הפצרתי בה להציף את כל החששות. ממש להוציא את כולם, מבלי לדלג או ליפות אף אחד מהם.
בדיעבד, התברר שדייב חש הקלה כשהיא הציפה את הדברים. הוא לא ידע כמוה לכמת את תחושותיו וחששותיו, אבל הרגיש שמאז שהודיע על בואו משהו באידיליה הזוגית שלהם נסדק. השבוע שקדם לבואו לווה בשיחות מעמיקות על הפחדים שלהם, ועל הוורסיות האפשריות של מה יכול לקרות אחרי המפגש הקונקרטי. הם החליטו למשל שדייב ייקח מלון ולא ישן אצלה כפי שהם תכננו מראש. הם גם הבינו ביחד שהם צריכים לפרוס את המפגש לפרוסות קטנות כדי לא להלחיץ אחד את השנייה, ובעיקר הסכימו שהכנות האבסולוטית שהמפגש הווירטואלי אפשר להם, תמשיך להיות הדבר שינחה אותם גם במהלך הדייטים.
אני אחסוך מכם את הסקרנות ואעשה ספוילר: הדייט הראשון היה מדהים. אבל ממש. כל חודשי ההתכתבות והשיחות התנקזו לדייט קסום כמו בסרטי דיסני. בהמשך השבוע כבר היו ירידות ועליות, כמו בחיים עצמם. הם נחשפו לצדדים שאי אפשר היה לראות בשלט רחוק, והתמודדו איתם. דייב לא היה מספיק לארג' בעיניה, ואילו הוא זכה להכיר את הצדדים היותר אגרסיביים והפחות מעודנים שלה. לבסוף היא הבינה שהוא לא אדם שזורם בקלות ישראלית על סיטואציות חברתיות, ואילו הוא גילה שאם דברים לא עובדים בדרך שלה, היא מתאכזבת ולא מסתירה זאת.
הם כבר ארבעה חודשים בזוגיות בשלט רחוק, וסוג הקשר הזה עובד להם. היא כבר היתה בביקור אצלו, הוא היה פה עוד פעמיים מאז הדייט הראשון, ואילו היא משחקת ברעיון של לעבור כדי לראות איך יהיה לה לגור באמריקה, ובינתיים היא נהנית מאוד ממה שיש.
"עם יד הלב", היא אמרה לי מחייכת בפגישתנו האחרונה, "זה המתכון הנכון בשבילי. דייב לא היה עובר את הדייט הראשון אצלי אם לא היינו מכירים קודם, או לפחות לא היה מגיע לדייט השלישי כנראה, וזה ברור לי היום. אני מבינה גם דרך האהבה הזו כמה אהבות פספסתי. כמה שללתי על דברים שוליים, ועד כמה לא נתתי אף פעם הזדמנות אמיתית למי שמולי להכיר. פשוט קודם כל להכיר.
עדי קמחי היא מאמנת אישית בנקודתיים - תהליכי זוגיות
