הצילו! בן זוגי סובל מחרדות. איך מתמודדים?
זוגיות עם אדם שסובל מחרדות יכולה להיות משימה לא פשוטה בכלל. איך מתמודדים עם הקשיים? הראלה ישי מבקשת שתתחילו בחיזוקים חיוביים
זוגיות עם אדם שסובל מחרדות יכולה להיות משימה לא פשוטה בכלל. נכון שחלק נכבד מאוד מהאוכלוסייה במדינתנו מלאת הטראומות סובל מחרדות ברמה כזו או אחרת, אך רק מי שחי עם אדם כזה יכול לדעת באמת מהם הקשיים. הקשיים הללו יכולים לבוא לידי ביטוי בכמה מישורים: חברתי, כלכלי, תעסוקתי וזוגי.
מחקר שערכה האגודה האמריקאית להפרעות חרדה (ADAA) השווה בין אנשים שמאובחנים עם הפרעת חרדה לעומת אנשים שאינם סובלים מהפרעה זו. רבים מבעלי הפרעת החרדה שהשתתפו במחקר העידו שהם לא מאמינים שמגיעה להם זוגיות תומכת ובריאה לעומת האחרים. אז מה עושים? איך מתמודדים עם הקשיים הנובעים מההפרעה? ראשית, חשוב ללמוד כמה שיותר על הפרעת החרדה של בני הזוג שלכם: כיצד היא משפיעה עליהם? מה עלול להוביל להחמרה במצב? מה יכול להרגיע? כיצד לזהות התקף חרדה? והכי חשוב - כיצד אתם, כבני זוג, יכולים לעזור?
העניין בהפרעת חרדה הוא שהיא יכולה "לעבוד עליכם", כלומר בן או בת הזוג יכולים לשדר "עסקים כרגיל" בעוד הם בעצם גועשים מבפנים. חשוב לדעת לזהות מתי בני הזוג הזוג סובלים וכיצד אפשר לעזור להם. השלב הבא, אחרי שאספתם מידע ולמדתם מה קורה עם בני הזוג, הוא לעודד אותם ללכת לטיפול. אינני מתיימרת ולו לרגע להיות פסיכיאטרית, אך מהיכרותי עם אנשים שסובלים מהפרעת חרדה, הטיפול מאוד עוזר. לעיתים קרובות אותם אנשים נמנעים מלהתחיל טיפול כי הם מונעים מכל מיני סטיגמות וחוששים שאם ייקחו כדורים, הצד השני יראה אותם כ"משוגעים". במקרים כאלה חשוב מאוד לנפץ את הסטיגמות הללו ולעודד את בני הזוג לנהוג לפי המלצת הרופא.
כמובן שהכול תלוי בסוג החרדה וברמה שלה. הכרתי בעבר זוג מקסים עם מערכת יחסים נפלאה שרק דבר אחד העיב על הקשר ביניהם - החרדה שלו מטיסות. בהתחלה העניין לא הפריע לאישה, אך בשלב מסוים היא החלה להרגיש חנוקה. כל חבריהם היו טסים לחו"ל ובכל פעם שהם שבו לארץ היה ליבה נצבט כששמעה את החוויות שלהם. היא ניסתה שוב ושוב לשכנע אותו ללכת לטיפול אולם הוא סירב בכל תוקף, והיא התאכזבה בכל פעם מחדש.
הקש ששבר את גב הגמל מבחינתה היה כאשר כל חבריהם נסעו לטיולי בר מצווה בחו"ל. בנה הבכור רצה מאוד שהמשפחה גם תטוס, אך הדבר לא התאפשר בגלל חרדת הטיסות של האב. בשלב הזה היא הציבה לו אולטימטום - או שאתה הולך לטיפול או שאני עוזבת אותך. אינני יודעת לומר כרגע אם זה היה צעד הוגן מצדה, אך במקרה שלה זה עבד. הוא הלך לטיפול קצר מועד והחרדה נעלמה כלא הייתה.
מיותר לציין שלא כל מקרי החרדות הם כאלה פשוטים. יש מצבים מורכבים מאוד שעלולים לגרום לתסכול גדול גם ברמת היום-יום, ולכן מאוד חשוב לשים לב להפרדה בין "העושה" ל"מעשה". למה הכוונה? נניח ובני הזוג שלכם סובלים מהפרעה חברתית ולכן נמנעים מלהגיע לאירועים שונים. אתם, באופן טבעי, מצרים על ששוב אתם הולכים לבד לאירוע, וזה אכן מצער, אבל אל תכעסו על בני הזוג שלכם.
במקום להטיח בהם האשמות ולומר "שוב אתה מאכזב אותי ולא מגיע" או "שוב את תוקעת אותי לבד באירוע, בזמן שכולם מגיעים בזוגות", דברו על הרגשות שלכם מלב אל לב. אמרו משפטים כמו: "אני מרגישה עצובה ומתוסכלת ללכת לבד לאירוע", או "עצוב לי שאני שוב הולך בלעדייך". אם תדברו בשפת הביקורת כי המצב עלול להחמיר. לעומת זאת, אם תדברו בשפת הרגש, יש סיכוי גדול יותר לשפר את המצב לפעם הבאה.
בהקשר זה חשוב לשים לב לחיזוקים - ככל שתחזקו את בני הזוג על התנהגות שמראה התמודדות עם קושי, כך יגדלו הסיכויים שאותן התנהגויות רצויות יחזרו גם בעתיד. אני יודעת שזה לא פשוט, אבל נסו להימנע כמה שיותר מחיזוקים שליליים והקפידו על מתן חיזוקים חיוביים, גם על הדברים הקטנים ביותר. ברגע שתבינו כזוג כיצד לחיות עם החרדה ולא תאפשרו לה לנהל אתכם, המצב ישתפר מאוד. וזכרו, אהבה אמיתית מנצחת הכול.
הכותבת היא הראלה ישי, שדכנית לחילוניים, מסורתיים ודתיים, ומחברת הספר "סטטוס: בזוגיות".
