יוצא לדייטים כבר שנים, אך שום דבר לא הולך
כולם מציעים לו להיות קשה איתן ולא לרדוף אחריהן, אבל כשהוא כבר כן יוצא לדייטים, הוא נוטה לשכוח מהחוקים הלא כתובים הללו. כעת הוא תוהה שמא "כללי ההתנהגות לדייטים" אכן נכונים, ואולי זה הוא שמקולקל. בטיפול
ייתכן שזו בדידות של קיץ. בקיץ רואים יותר חבורות אנשים ביחד, יותר זוגות בעיר ובשפת הים, הבגדים קלים ונראים מזמינים יותר, וכל אלה מעצימים את תחושת הבדידות של מי שאין לו עם מי להיות. אולי זו הסיבה שקיבלתי רצף של פניות מגברים באמצע שנות העשרים שלהם, שמנסים להבין איפה הם טועים. עניין ידוע הוא שגם גברים חוששים להישאר לבד. כשהם יוצאים לדייטים ומנסים כבר שנים, ואף קשר לא ממשיך מעבר לחודש-חודשיים, זה הגיוני שהם יחפשו דפוס התנהגות אצלם - או אצלן - שמכשיל את הקשר. רובם מרגישים שאם הם רק יצליחו לפצח את הנוסחה ויפעלו לפיה, הכול כבר יהיה בסדר. אבל מהי הנוסחה?
כתב לי בחור כבן 25 שכבר שנים יוצא לדייטים, אלא שאף קשר לא התארך למעלה מחודש. הוא כמה לזוגיות, אך ככל שהזמן עובר הוא מפתח חרדה. החרדה מספרת לו שהראש שלהן כזה מפותח, שאין לו סיכוי. שעליו לצפות בכל ההרצאות ביוטיוב, לקחת 200 קורסים ולחשוב לפני כל מילה שיוצאת לו מהפה. אותו בחור מעיד על עצמו שהוא גבר מצליח, משכיל, לא משחק משחקים ומצהיר בדייט השני שהוא מחפש קשר רציני - אבל לא לחוץ.
כשהוא יוצא עם מישהי, הוא מספר שהוא שוכח את כל "החוקים הרגילים" כי הוא עונה להודעות ומתקשר ויכול לדבר איתה גם 40 דקות בטלפון. ואם אסכם את מה שהוא כותב, הוא פשוט זורם עם "להיות נחמד", וזה עדיין לא עובד לו. כעת הוא כבר משוכנע שלהיות נחמד זה לא טוב, אך מן הסתם כשכבר ניסה אחרת, גם זה לא עבד לו. לא טבעי לו להיות לא נחמד, אז הוא משתדל. ממש כך כתב לי גם גבר אחר, גם הוא בשנות העשרים שלו. לדבריו, חלק מהבחורות משחקות בו כי הוא נחמד כלפיהן ולא שומר על חוקים של תקשורת כמו "תהיה קשה איתה", "אל תרדוף אחריה" וכדומה. ומכיוון שהוא עצמו לא כזה אך הטיפוסים סביבו שכן יודעים להיות "רעים" אכן מצליחים, אז אולי ה"חוקים" הללו נכונים.
הסיפור הוא כל כך פשוט, אבל גם כל כך מורכב. באופן טבעי, מי שאיבד את הביטחון ביכולת שלו להבין את המערכת שבה הוא נמצא יחפש סימנים שיעזרו לו להתמצא. מי שלא בטוח שהוא מבין את הסימנים לבד - יחפש כללים שיהיה לו קל לעקוב אחריהם. או במילים אחרות, מי שלא סומך על התחושות והאינטואיציה שלו - יחפש "כללים" מודעים שידריכו אותו. אך זו אינה הדרך הטבעית שבה אנשים נוהגים ביחסים הבין-אישיים שלהם. בדרך כלל אנשים מגיבים להורים, לחברים, לבני הזוג, לקולגות, לזרים ואפילו לבוס על פי התחושות האינטואיטיביות שלהם.
אצל רוב האנשים המערכת האינטואיטיבית הזו עובדת אוטומטית, בבקרה של המערכת המודעת הקוגניטיבית, ולכן היא מהירה ויעילה. מסיבות שונות יש אנשים שהבקרות הקוגניטיביות שלהם נחלשו והתגובות שלהם אמוציונליות מדי לסיטואציות. מאידך גיסא, יש גם כאלה שהבקרות אצלם התחזקו יתר על המידה, וכעת הן לא מאפשרות להם לשחרר את המערכת האינטואיטיבית שלהם ולהגיב לסביבה באופן טבעי ומשוחרר - וגם מהיר יותר.
יש קשר הדוק בין אובדן היכולת לתת מקום ראוי לאינטואיציות לבין חוסר ביטחון, אם זו תוצאה ואם זו סיבה ואם שתיהן גם יחד. יכולות להיות סיבות רבות לאובדן הביטחון ביחסים הבין-אישיים. אחת מהן, למשל, היא בשל מראה אטרקטיבי פחות. אלא שיש גברים ונשים רבים ורבות שאינם אטרקטיביים מבחינה חיצונית ונחשבים בכל זאת למבוקשים מאוד, ולפיכך אפילו אטרקטיביות "לקויה" המשולבת עם ביטחון עצמי ויכולת הבנה סביבתית טובה, או מה שאנחנו קוראים לו "אינטליגנציה רגשית" גבוהה - יכולה להביא אדם להצליח בגדול.
סיבות אחרות הן השפעות סביבתיות של המשפחה והסביבה החברתית שבה אדם גדל על הביטחון העצמי שלו, או סיבות קליניות שמקשות על קריאת שפת הגוף והבעות הפנים. האפשרויות הן רבות. כעובדה, חוסר ביטחון בהבנת בני המין השני נבנה גם מניסיונות ליצור קשר משמעותי שנעשו לאורך זמן ולא הצליחו. האם חוסר הביטחון עצמו הוא שבולט ומרחיק? זו אפשרות, שכן אנשים אלה עסוקים במגננות שלהם כדי להימנע מפגיעה ולא נותנים לאינטואיציות שלהם מספיק מקום לעבוד, ויש אולי כאלו שאפילו מחפשים אישורים לכך שהם לא מוצלחים.
באופן מוזר, אימוץ הכלל היחיד שמניסיונם כן עובד ("אני כישלון"), נותן להם ביטחון מסוים כי אז הם "יודעים" מה צפוי לקרות. כלומר באורח אבסורדי כשהעולם צפוי יותר הוא נדמה בטוח יותר, גם אם מדכא יותר. קשה לומר לגבר שכזה מה לעשות מבלי להוסיף לו עוד "כללים". מצד שני, קשה מאוד לומר לו להסיר את הכללים ולהתעלם מהם, כאשר בלעדיהם הוא מרגיש חשוף וחסר הגנות.
אולי נכון לסיים בפנייה ישירה, כמו זו שכתבתי לאותו פונה: ייתכן שכל מה שאתה צריך זה לבטוח בכלים שיש לך וללמוד להכיר מחדש את המערכת האינטואיטיבית שלך ולטפח אותה. אבל ייתכן גם שבאמת יש לך קושי בקריאת אנשים (מעין "דיסלקציה"). אתה צריך קודם כול להבין ולאפיין את הקושי הזה כדי לדעת איך להתגבר עליו, אולי אפילו ללמוד להסביר אותו לעצמך ולאחרים. לפעמים גם נכון להיות גלוי באשר לקשיים האלה, אם הם קיימים ואם אתה מבין אותם, ולהשתמש בדברים הטובים האחרים שיש בך כדי לקדם את עצמך עם זו שתתחבר אליהם.
- המאמר כתוב בלשון זכר, אבל מכוון לגברים ולנשים גם יחד.
ד"ר אורן חסון הוא מטפל זוגי ופרטני.
